שדרות רוטשילד 18 – 20, תל אביב-יפו – בתי אברהם יוסף מינצר
מהות הפרויקט: שימור מבנה היסטורי ותכנון תוספות בניה
פרוגרמה: מבנה משרדים
סטטוס: הושלם
שנת התחלה: 2011
שנת סיום: 2015
יזם: קבוצת אדמונד דה רוטשילד
עיצוב פנים: אדר' גדי הלפרין סטודיו גד
עיצוב פנים הלובי: אדר׳ אנדריי פנטצר
תיאור הפרוייקט:
לתכנון הסבת המבנים הקיימים אשר נרכשו על ידי קבוצת אדמונד דה רוטשילד לשמש כמשרדי הנהלת בנק רוטשילד בישראל, קיימה הנהלת הבנק בישראל בשנת 2007 תחרות סגורה בין מספר משרדי אדריכלים בעלי מוניטין וידע, הנדרש לפרויקט מסוג זה, המשלב שימור מבנים היסטוריים ובניה חדשה בהתאם לפרוגרמה ייחודית.
משרדנו נבחר לשמש כאדריכלי הפרויקט.
עבודת התכנון החלה בשנת 2008 וכללה את שימור המבנים ההיסטוריים אשר נבנו בשנות השלושים של המאה העשרים ותוכננו כבית מגורים ומבנה משרדי בנק בסגנון המודרני הבין לאומי. כמו כן כלל התכנון את הסבתם של שני המבנים לצרכי פעילות קבוצת אדמונד דה רוטשילד בישראל. בנוסף תוכננו תוספות בניה חדשות על גבי המבנים, בבניין ברוטשילד 20 תוכננה קומה חדשה נוספת בהיקף הבניין המקורי ואילו בבנין המגורים נבנה אגף אחורי חדש במקום האגף המקורי שפורק וכן תוכננו שתי קומות חדשות על גביו.
בכדי לאפשר את תפקודם הנכון של שני המבנים יחדיו, תוכנן אגף חדש המחבר בין הבניינים הקיימים. אגף זה תוכנן בעורף המגרש ומותיר את הבניינים המקוריים כשתי מסות הניצבות בנפרד כלפי השדרה. אגף זה תוכנן מזכוכית שקופה אשר תאפשר קריאה נכונה של תוספת הבניה מבלי לפגוע בערכי השימור.
לובי הכניסה הראשי תוכנן במקומו המקורי של הלובי ההיסטורי, אולם נדרש עיצוב מחודש ומעודכן אשר יתאים לצרכי הבנק ויאפשר לנכנסים בשערו לחוש את ערכיו משולבים בערך ההיסטורי רב המשמעות של קבוצת אדמונד דה רוטשילד, ופעילותה העכשווית בעולם ובארץ.
עבודת וידאו ארט נבחרה להיכלל בלובי הכניסה ומוקרנת דרך קבע על גבי מרכז תקרת הגלריה הסובבת את הלובי בקומה הראשונה.
רקע:
הבניינים לשימור בשדרות רוטשילד 18-20 מייצגים נאמנה כמה ערכים של התנועה הבינלאומית באדריכלות בתל אביב ומהווים דוגמא לפעילותו של האדריכל פנחס פיליפ היט, מחשובי אדריכלי התקופה שפעלו בעיר. תקופה של התפתחות וצמיחה מהירה במרכז העיר ההיסטורי – משכונת מגורים למע"ר – מטרופולין. בבנין ברוטשילד 18 ערכים אלו באים לידי ביטוי בחזית הראשית ובחזיתות הצד הקרובות לשדרה, ששרדו על רוב פתחיהן המקוריים. גרם המדרגות הראשי, על חלון התרמומטר שלו, האופייני לעבודתו של פיליפ היט, מהווה גם הוא חלק מפרטי הבניין הראויים לשימור קפדני, ומייצג את תרבות הבנייה של שנות ה- 30, כמו גם המרפסות בחזית זו. בשנים בהן שימש הבניין כבית דירות למגורים, נבנתה גדר חלקית אשר חצצה בינו לבין השדרה. גדר זו הוסרה עם הסבת הבניין לשימוש כמשרדים.
המגרש בשדרות רוטשילד 18 נרכש ע"י אברהם יוסף מינצר בשנת 1925. עד לאותה תקופה עמד המגרש ריק, כפי שמעידים מסמכי העירייה והמפה של דרויאנוב משנת 1924, המראה את התפרשות הבנייה בתל אביב באותה שנה. הקרקע הייתה שייכת למר יעקובוס כהן (קאהן), קונסול הולנדי יהודי בפלסטינה המקורב לתנועה הציונית. למעשה, נעשה שימוש בשמו לרכישת קרקעות עקב מגבלות השלטון העות'מאני על מכירת קרקעות ליהודים. את העסקה ביצע בפועל מאיר דיזינגוף, אשר חתום על המסמך כבא כוחו של יעקובוס כהן. רק כעבור שבע שנים החל מינצר בתהליך הבנייה על המגרש.
בשנת 1934 עלה מינצר עם משפחתו ארצה. עד השלמת הבנייה, התגוררה המשפחה ברחוב לילינבלום 32 ובמלון באלנבי 19. משהושלמה הבנייה, השתקעו בדירה החזיתית בקומה ב' של הבניין.
בשנת 1935 רכש מינצר את החלקה הסמוכה, בשדרות רוטשילד 20 ובשנת 1936 בנה בה בניין נוסף, על פי תכנונו של אותו האדריכל. הבניין נבנה בסגנון הבינלאומי. מאפייני הסגנון, חברו בבנין זה לייעודו המקורי, בניין משרדים, ליצירת בניין בעל קווים פשוטים גרידא כשכמעט כל האלמנטים המרכיבים את מראהו מכוונים לפונקציונאליות ורשמיות. מסת הבניין עוקבת אחר קווי המתאר של המגרש (תוך שמירה על קווי הבניין), כשבאופן כללי חופפות כל הקומות זו את זו כך שהמסה נשארה שלמה, ללא משחקים בנפחיות הבניין. האלמנט העיקרי המקנה לבניין את אופיו הם החלונות בעלי הפרופורציות האופקיות, החוזרים על עצמם ומרכיבים את מרבית שטח החזיתות. שימוש חזרתי בחלונות אלו בהיקף הבניין משקפים את אנונימיות המשתמשים בו, שכן הבניין יועד מלכתחילה למשרדים בהשכרה. הדגשת קווים אופקיים: כלל החלונות האופקיים והסדרתיות שלהם יוצרים קווים אופקיים המקיפים את כל הבניין. קווים אופקיים אלה, הנוצרים מסידור החלונות משתלבים בקווים האופקיים הנוצרים מהמרפסות בחזית הדרומית. גגון הבטון המקיף את הבניין במחציתו הקדמית מחזק הדגשה זו ויוצר הפרדה בין הקומה התחתונה לקומות המשרדים מעל. מכיוון שהבניין יועד מראש למשרדים, ופונקציונליות הינה קו מנחה בסיסי בבניינים המודרניים, הרי שלמעשה אין צורך במרפסות בבניין משרדים. עם זאת שילב האדריכל מרפסות מקורות בשתי החזיתות הפונות לכיוון דרום. ממבנה המרפסות (צרות וסגורות במידה רבה) נראה כי מטרתן הייתה ליצור הצללה על החזית הדרומית, יותר מאשר לאפשרן לעובדי המשרדים. פשטות הבניין הנובעת מעקרונות הסגנון הבינלאומי וייעודו, הביאוהו להיות בניין בעל מגוון מצומצם של פרטים, ושימוש בפרטים פשוטים שמטרתם לתת מענה לצורך הפרקטי, ללא התקשטות מיותרת. מרבית השוכרים העתידיים לא היו ידועים מראש ולכן לא הותאם התכנון לצרכים ספציפיים. עם זאת, השוכר הראשי "בנק העולים ארץ ישראל פולין", סיכם על השכרה לטווח ארוך טרם תכנון הבניין ולכן התכנון הפנימי בקומת הקרקע והגלריה הפתוחה אליה, עוצבו ברמת התייחסות רבה יותר.