מהות הפרויקט: שימור וחידוש פנים הבניין לטובת פתיחת מחודשת של המבנה לקהל הרחב והשבת תצוגת הקבע

פרוגרמה: חלק אינטגרלי ממוזיאון ישראל

סטטוס: בביצוע (שלב א')

שנת הזכייה בתחרות: 2022

שנת התחלה: 2024

יזם: מוזיאון ישראל

הרקע להקמת הבניין:
גב' שרלוט ברגמן (1903–2002) הייתה אספנית אמנות ותורמת מרכזית למוזיאון ישראל. היא נולדה באנטוורפן, בלגיה, ובמהלך חייה התגוררה בלונדון ובניו יורק. יחד עם בעלה, לואי ברגמן, אדריכל אנגלי, הם אספו יצירות אמנות של אמנים בינלאומיים כמו הנרי מור ופבלו פיקאסו. לאחר מותו של לואי ב-1955, שרלוט המשיכה להרחיב את אוסף האמנות שלה מרחבי העולם. בעקבות מלחמת ששת הימים, היא החליטה לעלות לישראל ובנתה את ביתה בתוך מתחם מוזיאון ישראל, בתכנון אדריכלי המוזיאון, האדריכל אל מנספלד ואדריכלית דורה גד, שהיתה אמונה גם על עיצוב הפנים. הבית, המכונה "בית ברגמן" ושימש אותה למגורים עד פטירתה ב-2002, והוא מכיל את אוסף האמנות המרשים שלה, הכולל יצירות של בראק, שאגאל, דופי, מור, פיקאסו ואחרים. מלבד יצירות האמנות, בית ברגמן מכיל ריהוט מקורי של מעצבים בעלי שם עולמי ביניהם אלבר אלטו, ג'ורג' נלסון, אקילה קסטיליוני, וריהוט ייעודי שתוכנן לבית במיוחד.
הצעתנו לתכנון אדריכלי להתחדשותו של בית ברגמן כוללת הצעה לפרוגרמה עדכנית בשילוב שימור וטיפול במעטפת המבנה; הפרוגרמה העתידית המבוקשת הינה בהתאם לצרכים שהציג סגל המוזיאון, ולצד הרצון לשמר את המהות התרבותית של הבית כביתה הפרטי של הגב' ברגמן בלב שטח מוזיאון ישראל הבית תפקד במהלך השנים כסלון תרבותי וכבית משכנו של האוסף של הגב' ברגמן. הפרוגרמה המוצעת מבקשת להתאים את המבנה ההיסטורי לצרכים הציבוריים הנדרשים כולל הנגשת המבנה, ולדרישות המוזיאליות המבוקשות.

התכנון המוצע:
הקומה הראשית תשומר באופייה כבית פרטי, על שלל התכולה והרהיטים המקנים לבית אופי אישי ותוסב למרכז תרבותי המשמש כ"חממה" לאמנות; החללים השונים ישמשו לאירוח כנסים, אירועים והרצאות. על קירות החללים ובהחלטת אוצרת האוסף, ישובו אוספיה של הגב' ברגמן לתצוגת קבע, לצד תערוכות מתחלפות וחדשות שינהלו דיאלוג עם האוסף ועם הבית. החדרים הפרטיים המקוריים יוסבו לשימושים שונים, בהתאם לצרכי המוזיאון ולחזון התכנוני. הקומה התחתונה, שהיסטורית שימשה למגורי עובדי משק הבית, תוסב בעתיד לדירת רזידנסי לאמנים מתחלפים בתכנית ייעודית של המוזיאון, אשר ייצרו וייוצגו בבית ברגמן.

בשנת 2024 החל הביצוע של השלב הראשוני בהתאם לצורך המוזיאון, מתבצעות עבודות ראשוניות לצורך החזרתו של אוסף ברגמן למבנה ופתיחתו מחדש של הבית לביקורים בתנאים מבוקרים. העבודות כוללות טיפול במערכות מיזוג אוויר ואקלים, תאורה מוזיאלית, התאמות נגישות ושירותים לקהל המבקרים.
המשך עבודות השימור, בעיקר במעטפת החיצונית, יתוכננו ויבוצעו במועד אחר.

מהות הפרויקט: שימור מבנה היסטורי

פרוגרמה:  תחנת משטרה

סטטוס:  הושלם

שנת התחלה:  2019

יזם:  פרטי (ניוד זכויות)

אדריכלות:  אמנון בר אור – טל גזית אדריכלים בע"מ

אדריכלית אחראית: אדר' סיון אברג'יל

אדריכלות נוף: קו בנוף אדריכלות נוף בע"מ

תיאור הפרויקט:
הפרויקט כולל תיעוד מפורט ובעקבותיו שימור חזיתות וחדרי המדרגות המבנה ההיסטורי והגינה המרכזית והכשרת המבנה לשמש מחדש כתחנת משטרת רמת גן.

רקע:
מבנה משטרת רמת גן בפינת הרחובות ז'בוטינסקי וקריניצי ברמת גן, הוקם בשנות ה-40 והוא אחד מעשרות מבני מצודות הטיגארט הפרושים בכל רחבי הארץ. החל מימי המרד הערבי הגדול (1936-1939). במסגרת תוכנית חיזוק המשטרה הבריטית בארץ הוקמו 62 מצודות שהוקמו בנקודות תצפית וצמתי דרכים חשובות ויצרו מערך הגנתי עפ"י תפישת הביטחון של שלהי תקופת המנדט הבריטי.  יוצאת דופן בנוף הייתה תחנת המשטרה של רמת גן שהוקמה סביב בתי מגורים עירוניים בנויים. מיקום זה הדגיש את נוכחות המשטרה בעיר ואפשר תגובה מהירה לאירועים, וכך נבחר המיקום לצד הכביש המרכזי שחיבר בין תל אביב לפתח תקווה ושכם. מצודות המשטרה  הוקמו בעקבות מרידות של ערביי א"י במחצית שנות ה-30  המרד הערבי ערער את בטחונה של משטרת המנדט ולכן הבריטים קראו לצ'ארלס טיגארט, מומחה למלחמה בטרור וארגון משטרתי (ועל כן המבנים קרויים על שמו). טיגארט מינה את פוסטר טרנר, כאדריכל ראשי האחראי על צוות תכנון רחב של אדריכלים. חברת הבניה הראשית הייתה "סולל בונה", דבר שסייע לצמיחה ולשגשוג כלכלי של היישוב העברי בארץ.
מבנה המשטרה מאורגן בצורת מלבן סביב חצר פנימית עם מבנה שירות במרכזה (בדרך כלל אורווה לסוסי משטרה או בשלב מאוחר יותר מוסך לרכבי המשטרה. שני מגדלי שמירה מבוצרים הוצבו בפינה הצפון מזרחית והדרום מערבית של המבנה, מגורי חיילים/שוטרים תוכננו בקומת הקרקע ומגורי קצינים בקומה א'. חדר אוכל, מטבח, חדרי מעצר וסדנאות מוקמו בקומת הקרקע. למבנה שתי כניסות: כניסה ראשית הפונה לצפון לדרך הראשית דרך שכם –רחוב ז'בוטינסקי וכניסה אחורית לכלי רכב בפינת המבנה הדרום מזרחית. לאחר קום המדינה, משטרת ישראל ירשה את המבנה ומאז הוא משמש כתחנת משטרת רמת גן וממשיך לממש את ייעודו המקורי. המבנה הוכרז לשימור כחלק מתכנית רג/1113 "מתחם משטרת רמת גן", במסגרת מטלה ציבורית לשימור והעברת זכויות בלתי מנוצלות של מגדל מגורים שנבנה בחלק הדרום מערבי של מצודת המשטרה. התכנון הפנימי נעשה בתאום עם נציגי המשטרה. בשנים 2019-2021 בוצעו בבניין עבודות שימור החזיתות וחדרי המדרגות והכשרת המבנה לשמש מחדש כתחנת משטרת רמת גן.

בשנים האחרונות משרדנו לוקח חלק ביוזמה בין לאומית להכרת אונסק״ו בהכרזה סדרתית בינלאומית בשלוש יבשות של מורשתו של אדריכל אריך מנדלסון, ממובילי האדריכלות המודרנית במאה העשרים, כאתרי מורשת עולם. מנדלסון תכנן גם בארץ מספר מבנים ובהם ביה״ח הדסה בהר הצופים, וילה ויצמן ברחובות, ביה״ח רמב״ם, בנק אנגלו פלשתינה, בית שוקן וספריית שוקן בירושלים ועוד.

היבטים וערכים מרכזיים בעבודתו של מנדלסון

1. המבנים שתכנן מנדלסון תוכננו בין השנים 1912 ו-1954 על פני שלוש יבשות, ומבטאים היבטים שונים של התנועה המודרנית.

2. מבחר העבודות מייצג מגוון של טיפוסי בניין, החל ממבני מדע ותרבות (למשל מצפה כוכבים ובית קולנוע) ועד מבנים מסחריים, בתי כלבי ומבני תעשייה עצומים, בנקים, בתי חולים, בתי עלמין ובתי כנסת, וכן וילות מגורים.

3. הקריירה של מנדלסון היתה חובקת עולם. בשל הנסיבות הפוליטיות ששררו בין שתי מלחמות העולם, לעבודתו של מנדלסון יש תרומה מיוחדת לנושא האדריכלות וההגירה, שלו עצמו ושל לקוחותיו היהודיים. הדבר מתבטא בתכנון של מבנים, ש"הושתלו" בסביבה תרבותית שונה לחלוטין ועם זאת תוכננו באנושיות ותוך יצירת תחושה של בית בכל מקום ומקום.

4. לאחר שאולץ להגר מגרמניה ב-1933, הוא ביסס את הקריירה שלו בבריטניה, פלשתינה המנדטורית ובארה"ב.

5. השפעת האדריכלות של מנדלסון היתה ממושכת ומגוונת. החל משנות ה-20' היה חלוץ בארכיטקטורה אורגנית של קווים זורמים-מעוגלים, אשר הפכה פופולרית בקרב אדריכלים מודרניסטיים רבים בחלקים רבים בעולם, כולל אף כאלה בהם מנדלסון מעולם לא ביקר בעצמו.

6. עבודותיו של מנדלסון בפלשתינה המנדטורית ובארה"ב הקדימו את ה"רגיונליזם הביקורתי" של סוף המאה ה-20' באדריכלות. מנדלסון יישם שיטות בניה ברות קיימא ומותאמות אקלים, וחיפש שילוב בין הטבע והטכנולוגיה. בייחוד בלטה עבודתו בהתאמות מודרניות של הרקמה הבנויה הקיימת, כל זאת תוך שימוש בפרקטיקות שהינן רלוונטיות גם היום.

במסגרת יוזמה זו התקיימה סדרת כנסים

– הכנס הפותח התקיים בחודש מרץ 2022 בברלין, והכנס השני, ״אריך מנדלסון – ארכיטקטורה של דיאלוג״ התקיים בחודש מרץ 2023 בטכניון, חיפה. בכנסים ניתנו הרצאות העוסקות בקריירה הבינלאומית של מנדלסון, במבנים שתכנן ובסוגיות שימור והכרה בינלאומית במורשת הבנויה.

– בכנס בטכניון הציג משרדנו עבודות תכנון ותיעוד שבוצעו על ידינו במבנים של מנדלסון בירושלים, וילה שוקן ברחוב סמולנסקין ובנק אנגלו פלשתינה ברחוב יפו, אשר תוכננו והוקמו בתקופת המנדט הבריטי. כמו כן נדון האתגר שבהכרזה על שימור מבנים היסטוריים בבעלות פרטית.

– התכנון בווילה שוקן בוצע בשיתוף אדר' ירון קופרשטוק.

– התיעוד של בנק אנגלו פלשתינה בוצע בשיתוף אדר' שעיה רוט.

לצפייה בהרצאה בטכניון על פועלו של אדרריכל אריך מנדלסון לחצו כאן.

למאמר של משרדנו בנושא לחצו כאן.

בכנס השלישי, שהתקיים בחודש מרץ 2024 בעיר אולשטיין Olsztyn שבפולין (עיר הולדתו של מנדלסון, לשעבר פרוסיה המזרחית), ובו השתתפו בעיקר נציגים מפולין, גרמניה, צרפת, ארה"ב (מכון גטי) וישראל, נבחנו ערכי OUV (Outstanding Universal Values) של המורשת של המבנים המרכזיים שתכנן מנדלסון במדינות אלו, לשם הכללתם ברשימה טנטטיבית והגשתה העתידית לבחינת ההכרזה. כמו כן התקיים סיור בעיר, בנקודות ציון שהיוו חלק מחייו של מנדלסון הצעיר, וביניהם בית טהרה, הפרוייקט הראשון שתכנן עבור הקהילה היהודית. האתר הצנוע מבחוץ, אך ייחודי מבפנים, שוקם באופן מדוקדק ומהווה עדות לקהילה היהודית המפוארת שהיתה בעיר, למרות שבית העלמין היהודי נותר שומם.

בכנס זה הציג משרדנו מצגת בנושא בנק אנגלו פלשתינה ברחוב יפו בירושלים, ערכי המורשת המתקיימים בו עד היום לאור ערכי השלמות והאותנטיות, והפוטנציאל הרב לשימורו והסבתו האפשרית לשימוש מלונאי. ברצוננו להודות למשלחת הפולנית על האירוח והכנס המקצועי.

לצפייה במצגת מתוך הכנס באולשטיין, פולין לחצו כאן.

יפו 21, ירושלים – בנק אנגלו פלשתינה אותו תיעד משרדנו

מבנה הבנק תוכנן ע"י מנדלסון עבור "חברת אנגלו פלשתינה" (APC) ונבנה בין השנים 1937-1939 בהתאם לרוח התקופה – הסגנון הבינלאומי עם השפעות סגנוניות מקומיות, בעיקר בהיבט השימוש באבן לחיפוי ועיטורים מהמקורות ההיסטוריים. המבנה ממוקם ברחוב יפו – רחובה הראשי של ירושלים המודרנית, היוצא משער יפו בעיר העתיקה, ובסמוך לו מבנים מונומנטליים נוספים כגון כיכר ספרא ובניין העירייה, בניין הדואר ועוד.

המבנה בן 7 קומות בחזית הצפונית הפונה לרחוב יפו, ושלוש קומות בחלקו האחורי הפונה לרחוב כורש (רחוב סטורס במקור). קומת הקרקע היא קומה ציבורית גבוהה ומעליה קומת גלריה המשקיפה על החלל המרכזי, ששימש את החלל הציבורי של הבנק. מעל קומת הגלריה חמש קומות משרדים נוספות שתוכננו באופן פונקציונלי.

המבנה שימש כסניף הירושלמי של הבנק משנת 1939. בשנת 1948, עם הקמת מדינת ישראל, שונה שם הבנק ל-"בנק לאומי לישראל" והמשיך לשמש את הבנק.

לאורך השנים נשאר המבנה ללא שינויים משמעותיים, החזיתות נותרו כבמקור ונשמרו אף רוב פרטי הבניין, חלקם בעיצובו של זאב רבן מ"בצלאל".

למבנה ערכי מורשת היסטוריים, תרבותיים, אדריכליים ואורבניים, והוא מבטא היטב את השילוב שפיתח מנדלסון בין אדריכלות המערב ותרגומה לרוח המקום.

מתוך תיק התיעוד של בנק אנגלו פלשתינה, בוצע בשיתוף אדר' שעיה רוט.

מהות הפרויקט: שימור מבנה היסטורי בהגבלות מחמירות

פרוגרמה: מבנה ציבור

סטטוס: הושלם

שנת התחלה: 2020

אדריכלות:  אמנון בר אור – טל גזית אדריכלים, שחורי אדריכלים

תיאור הפרויקט:

הפרויקט כולל את שימור המבנה ההיסטורי והסבתו לבית דין במגבלות השימור.

רקע:

בית המגורים של משפחת זיפטה (בתעתיק: זפתה, Zifteh) נבנה בשנת 1932 ע"י אבראהים זיפטה בשכונת א-נוזהא, שכונת הגנים היפואית שהוקמה בסוף שנות ה-20' של המאה ה-20'. הבית תוכנן ע"י נובאני בהשפעה סגנונית עשירה של האדריכלות הערבית המקומית וכ"בית חלל מרכזי" שאפיין את בתי המידות הערביים ושימש למגורי שתי משפחות. משפחת זיפטה היתה משפחה יפואית ידועה ואמידה ובבעלותה היו מטעי תפוזים. לאחר 48' שימש הבית לתקופה את כוחות הביטחון.

הבית הוכרז לשימור בשנת 2005 בשל ערכיו האורבניים, האדריכליים וההיסטוריים ומהווה עדות לשכונה המודרנית שהתפתחה מחוץ לעיר ההיסטורית.

בשנים 2020-2022 בוצעו בבניין עבודות שימור ביוזמת מינהל הדיור הממשלתי, משרד המשפטים והנהלת בתי הדין השרעיים לשם הסבתו לשימוש כבית דין שרעי.

מהות הפרויקט: שימור מבנה היסטורי בהגבלות מחמירות

פרוגרמה: בניין מגורים

סטטוס: הושלם

שנת התחלה: 2020

אדריכלות:  אמנון בר אור – טל גזית אדריכלים בע"מ , אורי פדן אדריכלים

עיצוב פנים:  אורי פדן אדריכלים

צילום: נמרוד לוי

תיאור הפרויקט:

הפרויקט כולל את שימור המבנה ההיסטורי והסבתו לבניין מגורים מודרני במגבלות השימור.

רקע:

בית דונקלבלום ברח' יעל 3 תוכנן ע"י האדריכל אוסקר קאופמן בשנת 1935. התמחותו של קאופמן בתכנון בתי אופרה ותיאטראות מבוטאת היטב בתכנון התיאטרלי של המבנה בן שלוש הקומות, הניצב מעל במה מוגבהת בפינת הרחובות יעל ורות ומרפסותיו מעוגלות כיציעי תיאטרון. המבנה משתייך לסגנון הבינלאומי והוכרז לשימור (שימור מחמיר) כחלק מתכנית 2650 ב'. המבנה מהווה חלק מ"העיר הלבנה", אזור שהוכרז כאתר מורשת עולמית על ידי אונסקו בשנת 2003 הן בזכות ריכוז המבנים בסגנון הבינלאומי והן בזכות המרקם העירוני של תכנית "גדס".

מיקומו של בית דונקלבלום הינו בשטח A – העיר הלבנה המרכזית, בתכנית ההכרזה של אונסקו. מרכז האזור כולל שני מוקדים חשובים – האחד – כיכר דיזנגוף והשני – מתחם תאטרון הבימה (אותו תכנן גם-כן קאופמן).

מהות הפרויקט: שימור תיאטרון היסטורי והסבתו למלון

פרוגרמה: מלון

סטטוס: הושלם

שנת התחלה: 2012

יזמים: אירו – סאט השקעות בע"מ, רשת מלונות אטלס

אדריכל אחראי: עמר בר אוריין

אדריכל ראשי: משה ורד אדריכלים

עיצוב פנים: סטודיו מו

צילום: נמרוד לוי

תיאור הפרוייקט:
תיאטרון 'אהל' הוכרז לשימור במסגרת תכנית השימור העירונית תא/2650 ב' לשימור בהגבלות מחמירות. התיאטרון יוסב לבית מלון תוך שימור ערכי המבנה באמצעות שמירה על חזיתות המבנה, חדרי המבואה והמדרגות. בכדי לבצע שינוי כה דרסטי בפרוגרמה, תוכנן אטריום המחדיר אור טבעי ללובי המלון. במלון כארבעים חדרים, שכשוכית על הגג והשמשת התת קרקע לחללי שירות.
קישור לגיליון כתב העת "במה" אשר עסק בתאטרון האהל

רקע:
בית ארלוזורוב נבנה ע"י ההסתדרות, כדי לשמש משכן לתיאטרון 'אהל' ואולם כינוסים למפלגת פועלי ארץ ישראל (מפא"י).
המבנה נבנה על אדמת "סיליקט", בה פעל מפעל ללבני סיליקט.

המבנה תוכנן ע"י אדריכל אריה שרון, מבכירי האדריכלים שפעלו בארץ משנות ה – 20 ועד שנות ה- 70 של המאה ה- 20' ונקרא "הסטודיה הדרמטית" שליד ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ-ישראל אשר נוסדה בשנת 1925.

בשנת 1935 שונה שמה ל"אהל תיאטרון פועלי ארץ-ישראל" ובשנת 1959 ל "אהל". התיאטרון העלה במהלך 44 שנות קיומו 163 הצגות. מהן קלאסיות, מהן מודרניות מתורגמות, חלקן מקוריות וחלקן אוונגרדיות.

ראשית התיאטרון ביוזמה של משה הלוי (מי שהיה רג'סור תיאטרון 'הבימה' במוסקווה), להקים סטודיה דרמטית בתל-אביב. על המשתתפים היה להירשם דרך ועדת התרבות בקבוצה אליה הם משתייכים. בתמיכת ועדת התרבות של ההסתדרות יצא הלוי למסע איתור שחקנים ברחבי הארץ, בסופו בחר בשלושים מתוך 160 מועמדים. המפגש הראשון התקיים ב- 21.4.1925  הצגת הפתיחה "נשפי י.ל. פרץ", התקיימה על במת הגימנסיה 'הרצליה' ב- 19.5.1926 וכללה שבעה קטעים מיצירות י.ל.פרץ. התיאטרון יצא אף למסעות הצגות בעמק ובגליל.

המבנה הינו חלק מ"תכנית גדס" לתל-אביב ומהווה חלק ממתחם כיכר דיזנגוף. כתוצאה מתכנית האדריכלית לכיכר דיזנגוף. מגרש "אהל" הינו קטע של טבעת – דופן מעוגלת לרחוב אותה חוצים שני רדיוסים המהווים את קירות הצד. החלקה גובלת ברחוב אחד בלבד ובמגרשים בשלוש דפנות. חזיתו של המבנה היא חלק מדופן רחבה הנוצרת מהצטלבות הרחובות גליקסון ובילינסון. הפתחים מבטאים את הפונקציות הפנימיות: הארקר המעוגל והגזוזטרה לאורך החזית משקפים את האולם הראשי בנקודה הנצפית ביותר של המבנה במפגש שלושת רחובות. חלונות בולטים ממישור הקיר מחצינים את חדרי ההמתנה בכניסה לאולם. חללי הפנים והחזיתות עברו שינויים משמעותיים:
באולם הראשי נהרסו הבמה והיציע, נאטמו חלונות, התקרה הוחלפה והירכתיים נסגרו כחללים נפרדים אולם הקרקע והכניסה חולקו לחדרים והחללים שונו כולל איטום פתחים. חדרי האמנים הוסבו למשרדים ולצורך כך נהרסו המלתחות והשירותים. שינויים נערכו גם בחדר ההמתנה הצפוני. דלתות וחלונות רבים נאטמו או הוחלפו, בהם גם דלתות הכניסות מהרחוב. המבנה בולט בפשטותו הקלאסית, בהשתלבותו במרקם העירוני ובפרטים המעניינים המאפיינים אותו.

מהות הפרויקט: שימור מבנה היסטורי עם תוספות בניה

פרוגרמה: מלון בוטיק

סטטוס: הושלם

שנת התחלה: 2006

שנת סיום: 2016

יזם: משפחת מרכוס

אדר' שימור ראשית: סיוון אברג'יל

עיצוב פנים: אדריכלים סברינה סגלה ואופיר אסייס

תיאור הפרוייקט:

ביוזמת משפחת מרכוס, בעלי הבניין , הוצא רשיון לשימור המבנה הקיים והשבתו למצבו המקורי בעת בנייתו. כמו כן אושר בהיתר להוסיף אגף חדש בחלקו האחורי של המגרש והוספת שטח בנסיגה, לקומת היציאה לגג.

השימוש בבניין נותר לבית מלון. נעשו שינויים בחלוקה הפנימית לחדרים : מספר החדרים באגף המקורי צומצם בכדי להגדיל את החדרים, ונוספו מספר חדרים באגף החדש. כך שבסך הכל נותר מספר החדרים כבמקור. הוכנסו מערכות טכניות מתאימות לימינו, כולל מעלית, מיזוג אויר וכד

קישור לכתבה

רקע:

מלון נורדאו נבנה בשנת 1925 בשכונה ההיסטורית נחלת בנימין.

המבנה תוכנן על ידי האדריכל יהודה מגידוביץ בסגנון אקלקטי לתכלית בית מלון. המגרש במקור היה של ש. לויצקי, מעסקני ומיוזמי שכונת נחלת בנימין. המבנה תוכנן מלכתחילה עם קומת חנויות בהתאם לאישור העסקים בשכונת נחלת בנימין כרחוב מסחרי.

המבנה נמנה עם המבנים בסגנון האקלקטי המרכז אירופי, הבולטים בתל אביב. תכנונו נעשה בהתאמה למפגש הרחובות הראשיים דאז נחלת בנימין וגרוזנברג, תוך הדגשת הפינה על ידי כיפה בצורת פעמון על הגג במפגש שתי החזיתות.

קומת המסד תוכננה מראש כמסחרית עם חנויות הפונות אל הרחובות. הכניסה למלון היא בצד הדרומי של המבנה, מכיוון רחוב נחלת בנימין.

החזית מחולקת אופקית לשלושה חלקים: קומת המסד המופרדת מקומת המגורים על ידי כרכוב, קומת המגורים, וסיומת הגג מודגשת על ידי כרכוב. מעקה הגג היה עשוי מבלוסטרדות בקטעים שמעל הארקרים. הכרכוב מעל קומת המסד וכרכוב הגג מלווים את החזית לכל אורכה ויוצרים קו אופקי דינמי. פינת המבנה מאחדת את שתי החזיתות השונות במקצב. קונטור מדגיש את תבליטי המלבנים ומלווה את מערך החלונות. בחזית נחלת בנימין שני ארקרים קרובים אחד לשני בניגוד לארקרים בחזית גרוזנברג המרוחקים יותר אחד מהשני. את הארקרים מאחדות מרפסות בעלות מעקה סורג. האלמנטים האנכיים והאופקיים משתלבים בחזית המבנה ותורמים למראה רומנטי נאו-קלאסי. על פי חותמת בית חרושת על המדרגות עולה כי האדריכל מגידוביץ השתמש באלמנטים טרומיים של בית החרושת וילנד הגרמני שפעל בשכונה הגרמנית וולהאללה.

הפבליון בצורת פעמון, סימן ההיכר של המלון, נועד לשמש כחדר כביסה. הוא עשוי מעץ מטויח והפך לדירה מועדפת על ידי שומרי סודיות. אומרים שהסתתרו בו לוחמי המחתרות.

מיום הקמתו ועד היום תיפקד הבניין כבית מלון, והינו המלון הפעיל, הוותיק ביותר בתל אביב.

גם הבעלות על המלון נשארה במשפחה החל מהבונה מר אדולף דייויס, דרך אחייניתו ובעלה סופיה ומשה גרינברג, ועד בעליו הנוכחיים הגב' לאה מרכוס לבית גרינברג

מהות הפרויקט: שימור והסבת מבנה תעשייה למבנה מגורים

סטטוס: הושלם

שנת התחלה: 2013

שנת סיום: 2018

יזם: "כרמי ערבה בע"מ "

עיצוב פנים: אורלי שרם אדריכלים בע"מ

סרטונים מביצוע העבודות באתר

Home Alone – להקת בת שבע בבית האדום לפני העבודות

לצפייה בגליון הפרוייקט המלא

תיאור הפרויקט:

שנים רבות עמד המבנה האדום והחריג בסביבתו, מיותם וחסר שימוש. לעיתים נעשו בו שימושים שונים להצגת אמנות ולעיתים שימש כמחסן.
בשנת 2008 נרכש הבניין לשם הסבתו למבנה לדירות מגורים, ככל המבנים באזור זה של חלקו המזרחי של "לב-העיר".
קשיים לא מעטים עמדו בדרך לקבלת היתר הבניה והשימור. היותו של המבנה מוכרז לשימור מעוגן בשתי תכניות בניין ערים (בתכנית "לב העיר" הוכרז כבניין לשימור בדרגה א ובתכנית השימור העירונית 2650/ב הוכרז לשימור בהגבלות מחמירות). הכרזות אלו הבטיחו את שימורו של הבניין כחלק ממורשת העיר תל-אביב גם לדורות הבאים. בנוסף לחובה לשמרו כפי שנבנה בשנות העשרים של המאה הקודמת, חל איסור על כל שינוי מהמקור ואסורות בהחלט כל תוספות בניה חדשות. הגבלות אלו היוו אתגר אמיתי בתכנון הסבת בית חרושת מן המאה הקודמת לדירות מגורים ראויות ומעודכנות העונות על דרישות התקן והחוק הנוכחי.
ההכרה כי תוספת שטחים ההכרחיים לקיום הפרויקט, ניתנים להיבנות אך ורק מתחת לפני הקרקע ובאופן סמוי לחלוטין (בהתאם לדרישות התב"ע וצוות השימור העירוני) הובילה לתכנון של שני מפלסים תת-קרקעיים בכל שטח החלקה ומתחת למבנה לשימור.
בתת-הקרקע תוכננו מרתפים הכוללים חנייה ושטחי שרות הנדרשים להפעלת המבנה וכן חדר שנאים עצמאי בהתאם לדרישת חברת החשמל.
בכדי לבנות את המרתפים התת-קרקעיים מתחת למבנה ההיסטורי לשימור, תוכננה תמיכתו הזמנית של המבנה הקיים במאות קורות פלדה אשר חבקו את קירות המבנה ואת יסודותיו ונתמכו על גבי קירות הדיפון שבוצעו בהיקף המגרש ויסודות זמניים נוספים. כך ניתן היה לנתק את יסודותיו המקוריים לשם חפירה ופינוי אלפי טונות של חול ליצירת המרתפים.
בסיום בניית המרתפים התת-קרקעיים והבטחת יציבותו של המבנה ההיסטורי על גביהם, יחלו עבודות השימור החיצוני של הבניין תוך כדי בניה של הדירות בתוך המעטפת. כתוצאה מעבודת תיעוד ומחקר מפורטת, תוכננו חזיתות המבנה בדיוק מרבי למקור. דרישות השימור מחייבות שימוש בחומר המקורי של ליבנת הסיליקט האדומה והלבנה. חלק מלבנים אלו הצלחנו לשמר ואילו את החסר נאלץ לשחזר בתהליך מיוחד אשר יאפשר ייצור לבנה הדומה למקור אך עומדת בתקני הבניה הנוכחיים. גם החלונות המקוריים של בית החרושת לא נועדו לשימושן של דירות מגורים אשר מחייבים עמידה בתקני איטום ובידוד. חלונות הפלדה המקוריים ישוחזרו במדויק תוך מתן מענה לדרישות כולן.
כל המערכות האלקטרו-מכאניות הנדרשות להפעלת הבניין (כגון מנועי מעליות,מאגר מים,הסקה,חדר חשמל וכד.) תוכננו במרתפי הבניין.
גג הבניין ההיסטורי היה מקורה בעבר בלוחות פח-אבץ. זאת אנו למדים מן התמונות ההיסטוריות ומהתכנון המקורי המופיע בעבודת התיעוד המפורטת שנערכה לבנין טרם החל התכנון.
רעפי אבץ אלו אינם מוצר הניתן לרכוש באופן מתועש, לכן ייוצרו הרעפים הללו בעבודה ידנית במיוחד לפרויקט זה.

רקע:
בית החרושת לודז'יה לייצור טקסטיל הוקם בשנת 1923. אדריכל/מתכנן – משרד ברלין את פסובסקי. קבלן – ע.א וייס. בית החרושת היה אז אחד ממפעלי התעשייה הגדולים בתל אביב. המייסדים היו יהודים יוצאי העיר לודז' בפולין ומכאן שם המפעל. עם הקמתו, היה המבנה חד קומתי. בשנת 1924 הוקם המבנה השני של בית החרושת בסמוך למבנה הראשון. אף שהמקימים היו מומחים במקצועם, נכשל המפעל. רק לאחר שעבר לידי אריה שנקר בשנת 1925, החל לשאת רווחים. במשך הזמן הוא העסיק למעלה מ- 140 עובדים והייצור התרחב למוצרים נוספים. בשנת 1929 נבנה אגף נוסף כקומה שלישית לבניין, ע"י אדריכל הרשקוביץ. עם הקמתה של חולון, דרומית לתל אביב, הועבר לשם בית החרושת, למקום מרווח יותר. משנת 1935 נמצא המפעל בכניסה לחולון, ואילו הבניין הישן, בעל שלוש הקומות, הבנוי לבנים אדמדמות, עדיין מתנשא ברחוב נחמני.

מהות הפרויקט: שימור מבנה מגורים ותכנון תוספות בניה

סטטוס: הושלם

פרוגרמה: מגורים

שנת התחלה: 2008

שנת סיום: 2017

יזם: פנדום

תיאור הפרויקט:
הבניין הינו בניין מגורים ומסחר המוגדר לשימור בהגבלות מחמירות. כיום, לבניין חזית מסחרית מעל קומת מרתף חלקית בשטח של כ- 1,600 מ"ר עיקרי. בהליך השימור עובר המבנה תהליך "כירורגי" של חיזוק ושיקום, תכנון פנים מחודש תוך הכנסת מערכות מודרניות לצורך הכשרת דירות מגורים ותוספת בנייה על הגג. זכויות הבניה הנותרות הועברו במסגרת תב"ע מקומית לבניית מגדל בשדרות רוטשילד.

רקע:
הבניין ברחוב אלנבי 19 הוקם בשנת 1926 ותוכנן על ידי האדריכל יצחק שוורץ. ניתן להגדירו כאחד המבנים המרשימים ביותר של שנות העשרים בתל אביב. מיקומו ברחוב אלנבי ובסמוך לים מקנים לו חשיבות יתר.
המבנה הינו בית מגורים גדול מימדים, בן שלוש קומות, בעל שתי כניסות ושני גרמי מדרגות, אשר הוקם בשני שלבים (אגף מקורי ואגף הרחבה).

מהות הפרויקט: שימור מבנה היסטורי ותכנון תוספות בניה

פרוגרמה: מבנה משרדים

סטטוס: הושלם

שנת התחלה: 2011

שנת סיום: 2015

יזם: קבוצת אדמונד דה רוטשילד

עיצוב פנים: אדר' גדי הלפרין סטודיו גד

עיצוב פנים הלובי: אדר׳ אנדריי פנטצר

תיאור הפרוייקט:
לתכנון הסבת המבנים הקיימים אשר נרכשו על ידי קבוצת אדמונד דה רוטשילד לשמש כמשרדי הנהלת בנק רוטשילד בישראל, קיימה הנהלת הבנק בישראל בשנת 2007 תחרות סגורה בין מספר משרדי אדריכלים בעלי מוניטין וידע, הנדרש לפרויקט מסוג זה, המשלב שימור מבנים היסטוריים ובניה חדשה בהתאם לפרוגרמה ייחודית.
משרדנו נבחר לשמש כאדריכלי הפרויקט.
עבודת התכנון החלה בשנת 2008 וכללה את שימור המבנים ההיסטוריים אשר נבנו בשנות השלושים של המאה העשרים ותוכננו כבית מגורים ומבנה משרדי בנק בסגנון המודרני הבין לאומי. כמו כן כלל התכנון את הסבתם של שני המבנים לצרכי פעילות קבוצת אדמונד דה רוטשילד בישראל. בנוסף תוכננו תוספות בניה חדשות על גבי המבנים, בבניין ברוטשילד 20 תוכננה קומה חדשה נוספת בהיקף הבניין המקורי ואילו בבנין המגורים נבנה אגף אחורי חדש במקום האגף המקורי שפורק וכן תוכננו שתי קומות חדשות על גביו.
בכדי לאפשר את תפקודם הנכון של שני המבנים יחדיו, תוכנן אגף חדש המחבר בין הבניינים הקיימים. אגף זה תוכנן בעורף המגרש ומותיר את הבניינים המקוריים כשתי מסות הניצבות בנפרד כלפי השדרה. אגף זה תוכנן מזכוכית שקופה אשר תאפשר קריאה נכונה של תוספת הבניה מבלי לפגוע בערכי השימור.
לובי הכניסה הראשי תוכנן במקומו המקורי של הלובי ההיסטורי, אולם נדרש עיצוב מחודש ומעודכן אשר יתאים לצרכי הבנק ויאפשר לנכנסים בשערו לחוש את ערכיו משולבים בערך ההיסטורי רב המשמעות של קבוצת אדמונד דה רוטשילד, ופעילותה העכשווית בעולם ובארץ.
עבודת וידאו ארט נבחרה להיכלל בלובי הכניסה ומוקרנת דרך קבע על גבי מרכז תקרת הגלריה הסובבת את הלובי בקומה הראשונה.

רקע:
הבניינים לשימור בשדרות רוטשילד 18-20 מייצגים נאמנה כמה ערכים של התנועה הבינלאומית באדריכלות בתל אביב ומהווים דוגמא לפעילותו של האדריכל פנחס פיליפ היט, מחשובי אדריכלי התקופה שפעלו בעיר. תקופה של התפתחות וצמיחה מהירה במרכז העיר ההיסטורי – משכונת מגורים למע"ר – מטרופולין. בבנין ברוטשילד 18 ערכים אלו באים לידי ביטוי בחזית הראשית ובחזיתות הצד הקרובות לשדרה, ששרדו על רוב פתחיהן המקוריים. גרם המדרגות הראשי, על חלון התרמומטר שלו, האופייני לעבודתו של פיליפ היט, מהווה גם הוא חלק מפרטי הבניין הראויים לשימור קפדני, ומייצג את תרבות הבנייה של שנות ה- 30, כמו גם המרפסות בחזית זו. בשנים בהן שימש הבניין כבית דירות למגורים, נבנתה גדר חלקית אשר חצצה בינו לבין השדרה. גדר זו הוסרה עם הסבת הבניין לשימוש כמשרדים.
המגרש בשדרות רוטשילד 18 נרכש ע"י אברהם יוסף מינצר בשנת 1925. עד לאותה תקופה עמד המגרש ריק, כפי שמעידים מסמכי העירייה והמפה של דרויאנוב משנת 1924, המראה את התפרשות הבנייה בתל אביב באותה שנה. הקרקע הייתה שייכת למר יעקובוס כהן (קאהן), קונסול הולנדי יהודי בפלסטינה המקורב לתנועה הציונית. למעשה, נעשה שימוש בשמו לרכישת קרקעות עקב מגבלות השלטון העות'מאני על מכירת קרקעות ליהודים. את העסקה ביצע בפועל מאיר דיזינגוף, אשר חתום על המסמך כבא כוחו של יעקובוס כהן. רק כעבור שבע שנים החל מינצר בתהליך הבנייה על המגרש.
בשנת 1934 עלה מינצר עם משפחתו ארצה. עד השלמת הבנייה, התגוררה המשפחה ברחוב לילינבלום 32 ובמלון באלנבי 19. משהושלמה הבנייה, השתקעו בדירה החזיתית בקומה ב' של הבניין.
בשנת 1935 רכש מינצר את החלקה הסמוכה, בשדרות רוטשילד 20 ובשנת 1936 בנה בה בניין נוסף, על פי תכנונו של אותו האדריכל. הבניין נבנה בסגנון הבינלאומי. מאפייני הסגנון, חברו בבנין זה לייעודו המקורי, בניין משרדים, ליצירת בניין בעל קווים פשוטים גרידא כשכמעט כל האלמנטים המרכיבים את מראהו מכוונים לפונקציונאליות ורשמיות. מסת הבניין עוקבת אחר קווי המתאר של המגרש (תוך שמירה על קווי הבניין), כשבאופן כללי חופפות כל הקומות זו את זו כך שהמסה נשארה שלמה, ללא משחקים בנפחיות הבניין. האלמנט העיקרי המקנה לבניין את אופיו הם החלונות בעלי הפרופורציות האופקיות, החוזרים על עצמם ומרכיבים את מרבית שטח החזיתות. שימוש חזרתי בחלונות אלו בהיקף הבניין משקפים את אנונימיות המשתמשים בו, שכן הבניין יועד מלכתחילה למשרדים בהשכרה. הדגשת קווים אופקיים: כלל החלונות האופקיים והסדרתיות שלהם יוצרים קווים אופקיים המקיפים את כל הבניין. קווים אופקיים אלה, הנוצרים מסידור החלונות משתלבים בקווים האופקיים הנוצרים מהמרפסות בחזית הדרומית. גגון הבטון המקיף את הבניין במחציתו הקדמית מחזק הדגשה זו ויוצר הפרדה בין הקומה התחתונה לקומות המשרדים מעל. מכיוון שהבניין יועד מראש למשרדים, ופונקציונליות הינה קו מנחה בסיסי בבניינים המודרניים, הרי שלמעשה אין צורך במרפסות בבניין משרדים. עם זאת שילב האדריכל מרפסות מקורות בשתי החזיתות הפונות לכיוון דרום. ממבנה המרפסות (צרות וסגורות במידה רבה) נראה כי מטרתן הייתה ליצור הצללה על החזית הדרומית, יותר מאשר לאפשרן לעובדי המשרדים.  פשטות הבניין הנובעת מעקרונות הסגנון הבינלאומי וייעודו, הביאוהו להיות בניין בעל מגוון מצומצם של פרטים, ושימוש בפרטים פשוטים שמטרתם לתת מענה לצורך הפרקטי, ללא התקשטות מיותרת. מרבית השוכרים העתידיים לא היו ידועים מראש ולכן לא הותאם התכנון לצרכים ספציפיים. עם זאת, השוכר הראשי "בנק העולים ארץ ישראל פולין", סיכם על השכרה לטווח ארוך טרם תכנון הבניין ולכן התכנון הפנימי בקומת הקרקע והגלריה הפתוחה אליה, עוצבו ברמת התייחסות רבה יותר.

מהות הפרויקט: שימור מבנה היסטורי ותכנון תוספות בניה

פרוגרמה: מלון בוטיק

סטטוס: הושלם

שנת התחלה: 2008

שנת סיום: 2016

יזם: ויתניה בע"מ

תיאור הפרוייקט:

העבודות בבניינים החלו בשנת 2008. במלון ירושלים עברה מעטפת הבניין שימור מלא, אשר כלל שיקום קירותיו החיצוניים של הבניין ושיחזור אלמנטים ארכיטקטוניים ייחודיים. בבית נורטון בוצעו עבודות שיקום ושימור במעטפת בלבד. המבנים עומדים לשיווק ועבודות הפנים בהם טרם החלו.

רקע:
המושבה האמריקאית ביפו הוקמה בשנת 1866 ע"י קבוצה של 157 חלוצים שהשתייכו ל"כנסיית המשיח". קהילה זו הגיעה ממדינת מיין, ניו-המפשייר ומסצ'וסטס אשר בארה"ב. הקבוצה הייתה חלק מזרם פרוטסטנטי אשר האמין כי שיבת העם היהודי לארצו ויישוב ארץ ישראל יקדמו את חזרתו של המשיח אשר יקים את "מלכות אלף השנים" ובתוך כך יכיר העם היהודי בישוע המשיח.

מלון ירושלים:

"מלון ירושלים" היה המלון המודרני הראשון מחוץ לחומות העיר יפו. תחילת העבודות להקמת המלון נעשתה על ידי האחים דריסקו האמריקאים כבר בשנת 1866, אז נקרא המלון "מלון גראנד". האחים, אשר נקלעו לקשיים כלכליים, נאלצו למכור את נכסיהם והמלון עבר לידיהם של קבוצת הטמפלרים הגרמנית שעברו להתגורר במושבה.
ב-1870 עבר המלון לידיו של ארנסט הרדג אשר שדרג את המלון הציב לו סטנדרטים אירופיים, ושינה את שמו ל"מלון ירושלים". המלון שימש כאחד המלונות החשובים של יפו. עם עזיבת הטמפלרים את הארץ בזמן מלה"ע ה -2 הופסקה הפעילות במלון ועם קום המדינה הועברה בעלותו לידי ממשלת ישראל. הבניין הוזנח מאז, וננטש בשנות ה-60.

בית נורטון:
מבנה העץ בן שתי הקומות נבנה ע"י P.A. Norton בשנת 1866 עם הקמתה של המושבה. הבית יוצר במיין אשר בארה"ב והוא הובל מפורק באנייה מנמל ג’ונספורט ליפו, כאשר כלל המרכיבים היו עשויים ומוכנים לבנייה, למעט מרתף הבית אשר היה עשוי אבני כורכר מקומיות. מטבע הדברים המבנה ניחן בסגנון בנייה שונה מאשר מצוי היה בארץ, הן מבחינת עיצובו והן מבחינת טכנולוגיית הבנייה וסוגי העץ. המבנה בנוי בעיצוב פשוט, הקומות ריבועיות ובמרכזם גרם המדרגות אשר קישר בין קומת הכניסה, הקומה העליונה ועליית הגג. הכניסה למרתף הייתה חיצונית – מדלת נמוכה בחזית הצדדית (הצפונית). בדומה לתכנון הבית גם החזיתות תוכננו באופן סימטרי. סגנון הבנייה של המבנה דומה לשאר בתי המושבה הנמצאים במקום ומצטרפים לו בניית המרפסות אשר מאופיינות בסגנון בנייה המאפיין את הטמפלרים.
הבית הינו הבית הצפוני ביותר במושבה וקרוב לדרך אילת ולמעשה משמש כשער לבאי המושבה.
לאחר עזיבת הקבוצה האמריקאית המבנה נרכש ע"י גורם מיסיונרי אחר והוא London Jews Society אשר שם לעצמו מטרה דומה. עם קום המדינה בית נורטון הועבר לידי האפוטרופוס לנכסי הגרמנים ויושבו בו יהודים. במהלך השנים המקום ננטש עד שבשנת 1988- 1990 המבנה שופץ באופן מקצועי ע"י בעליו החדשים- חברת ד.י.א.נ ושימוש המקום הוסב למסעדה וקייטרינג.

מהות הפרויקט: שימור מבנה מגורים והסבתו למבנה משרדים

סטטוס: הושלם

פרוגרמה: משרדים

שנת התחלה: 2005

שנת סיום: 2008

יזם: לשכת רואי חשבון בישראל

עיצוב פנים: עודד ואליזבת טל

תיאור העבודה:
בשנת 2004 הגיעו ראשי הלשכה למשרדי להתייעצות בנוגע לגורלו של המבנה הנ"ל. מבחינתי לא היו ספקות כי המבנה מיועד לשימור ועדיף כי ישמש את לשכת רואי החשבון על חלקו ההיסטורי ועל תוספות הבניה החדשות המיועדות להבנות עליו כמרכז פעילותם של רואי החשבון בישראל.
שרידי הבניין נחקרו ופורסמו בתיק תיעוד ונערכה תכנית להסבת המבנה למשרדי הלשכה. ללשכת רואי החשבון צרכים ייחודיים משלה: בנוסף למשרדים הרבים להם היא זקוקה לצורך פעילויותיה השונות, מקיימת הלשכה למעלה מ-200 כנסים מדי שנה, לשם עדכון חבריה בחידושי החוק והתקנות השונות. כנסים אלו התרחשו עד אז בבתי מלון ובאולמות מושכרים. אחת המטרות ששמנו לעצמנו בשימור המבנה הייתה הכשרת אולם ל 125 אנשים אשר יוכל לקיים את הפעילות בצורה מקצועית הולמת, וכל זאת מבלי לפגוע בערכי השימור של המבנה.
מתחת למבנה נחפרה קומה מלאה אשר מכילה מקלט על פי תקנות הג"א ואשר משמש בעיתות שלום כמחסן להוצאת הספרים של הלשכה, המפרסמת מאות פרסומים בשנה, ומחלקת אותם במקום לחברי הלשכה. לבניין נוספו שלוש קומות נוספות המשמשות כמשרדים, אולמות ישיבות ומקום מושבם של הנציגים הפרלמנטאריים של הלשכה. לבניין נוספו מערכות אלקטרו מכאניות רבות ומורכבות וכן נוספה מעלית חיצונית המשרתת את באי הבית ומאפשרת הנגשה נוחה לנכים ומוגבלים.
הבניין זכה לפרסומים רבים בעיתונות המקצועית וכן לפרס מטעם המגזין "בניין ודיור" בקטגוריה של אדריכלות השימור.

רקע:
בקצה המערבי של רחוב מונטיפיורי, בסמוך לחלקה האחורי של מה שהייתה פעם גימנסיה הרצלייה נבנה בית המגורים של משפחת חבוייניק. במסמכים היסטוריים מוזכר האדריכל יהודה מגידוביץ כאדריכל המקורי של הבניין וניתן לראות כי תכניתו הייתה לבנות בניין בעל קונטור סימטרי עם שתי כניסות – הראשית מרחוב מונטיפיורי והשנייה אחורית. אולם בסופו של דבר תוכנן הבניין ע"י האדריכל יצחק שוורץ (ככל הנראה החל מסוף שנות העשרים) כפי שאנו מכירים אותו היום. המיוחד במגרש זה היה היותו מגרש פינתי, בין הרחובות מונטיפיורי והשחר. המבנה הינו בעל שלוש קומות וצורתו כצורת אונייה. תכסית המבנה – משולש עם פינות מתעגלות. הכניסה הראשית למבנה בחזיתו הדרומית לכיוון רחוב מונטיפיורי ומאופיינת בהתעגלות הפינה. כניסה נוספת למבנה הייתה דרך חדר המדרגות בקומת הכניסה. נראה כי באופן כללי המופע החיצוני של חזית המבנה נותר כשהיה במצבו המקורי. פרטי המבנה הינם פשוטים ובעלי אוריינטציה אופקית התואמת את האופקיות הכללית של החזית ואת סגנון הבנייה הבינלאומי. המבנה כולו מבוסס על צוקל מאסיבי גבוה שהיה מודגש בגוון כהה יותר מגוון הקירות. חזיתות המבנה מקושטות במרפסות זיזיות עם מעקות דקורטיביים האופייניים לתקופה – חלק תחתון – בנוי וחלק עליון ברזל. בחזית רחוב מונטיפיורי ישנן מרפסות שקועות מקורות התמוכות בעזרת עמודים מאסיביים. חלונות ודלתות היציאה למרפסת עשויים ברובם עץ בשילוב תריסי גלילה. פרט להם ניתן למצוא חלונות עם תריס רפרפות מעץ הממוקם בחלקו האחורי של הבניין, בסמוך לחדר המדרגות. הספים החיצוניים של המבנה והקופינג המופיע במרפסות השקועות עשויים שיש, לעומת הספים הפנימיים העשויים עץ. מבנה גרם המדרגות בולט מעל גג הבטון השטוח. בשלב מאוחר יותר נבנתה תוספת של חדר כביסה בצמוד אליו. גרמי המדרגות בעלי מעקה בנוי מסוגנן, עם מאחז יד עץ. המדרגות עצמן מחופות מוזאיקה בגוון חום בהיר. יש לציין כי במקור הוקף המבנה בחצר שקועה אותה הקיפה גדר בנויה עשויה קיר נמוך עם עמודים קטנים וביניהם שתי שורות מוטות מסגרות האופייניים לתקופה. אלו לא שרדו. במשך שנים רבות השתמשה בבניין לשכת רואי החשבון בישראל כמשרדיה ומוקד פעילותה הענפה, אך בשל מצבו הפיזי המדורדר נאלצה הלשכה לעזבו ולעבור למקום חלופי. רבות נאמר בקשר לגורלו של מבנה זה, ורבו הקולות אשר קראו ללשכת רואי החשבון למכור את המבנה הישן והמט לנפול ולא להיכנס להרפתקה של שימור המבנה והכשרתו למבנה משרדים מודרני.

מהות הפרויקט: שימור מבנה היסטורי בהגבלות מחמירות עם תוספות בניה נסתרות

פרוגרמה: בית מגורים

סטטוס: הושלם

שנת התחלה: 2007

שנת סיום משוערת: 2018

יזם: קבוצת רכישה רוטשילד 84

בשיתוף עם בר אוריין אדריכלים

"בית המגורים הטוב ביותר" – כתבה באתר xnet

תיאור הפרויקט:

הפרויקט הינו תכנון משותף עם משרד אדריכלים בר אוריין, במהלכו בוצעו במבנה עבודות שימור מוקפדות, אשר כוללות את שיחזור ממדיו המקוריים של הבניין על פי תיק התיעוד המפורט שהוכן עבור המבנה. שימור ושחזור האלמנטים הארכיטקטוניים אשר ייחדו אותו והפכו אותו ליצירת מופת תל אביבית.

רקע:

"בית אנגל", בקרן הרחובות מזא"ה ושדרות רוטשילד תוכנן על ידי האדריכל זאב רכטר ונבנה ב-1933. המבנה מהווה נקודת ציון משמעותית בהיסטוריה של האדריכלות בארץ בכלל ובתל-אביב בפרט. רכטר, אשר למד ועבד בפריז, הטמיע בבניין את "חמשת העקרונות לאדריכלות המודרנית" של האדריכל הצרפתי הנודע לה-קורבוזייה והם: קומת העמודים, חזית חופשית, חלונות סרט, תכנית חופשית וגג שטוח.

החידוש הארכיטקטוני שרכטר הציג בבניין זה – קומת העמודים, הפך במהרה לאבטיפוס לבית המשותף התל- אביבי, ושימש השראה לאדריכלות המקומית אשר התפתחה באותן השנים בעיר וברחבי הארץ.

עם השנים, חלה התדרדרות במצבו של הבית וכן חלו בו שינויים רבים- נאטמה קומת העמודים, הבניין הוזנח, והפך להיות נסתר מן העין.

מהות הפרויקט: שימור מבנה היסטורי בהגבלות מחמירות

פרוגרמה: מבנה מגורים

סטטוס: הושלם

שנת התחלה: 2009

שנת סיום: 2014

עיצוב פנים: אדר' אופיר אסייס

תיאור הפרויקט:
הפרוייקט כלל את שימור הבניין ההיסטורי והסבתו לשמש כבניין מגורים מודרני, במגבלות השימור. עבודות השימור כללו הריסת תוספות שונות, תכנון הדירות הקיימות וחידוש כל המערכות האלקטרו – מכאניות בבניין, בניית דירת גג, שיקום חזיתות המבנה תוך שחזור פריטים ייחודיים כגון חיפוי קרמיקה צבעונית בחזית שני חדרי המדרגות, התקנת שתי מעליות ושימור ושיקום חדרי המדרגות.

רקע:
המבנה הוקם ע"י יצחק רוזנצוויג, בשנים 1936-7 כחלק משכונת "אלישר-סלונים", בתכנונו של האדריכל יחיאל אברהמי.
המבנה נמצא ברחוב שלמה המלך 65, פינת רחוב מנדלסון, ומוכרז לשימור בהגבלות מחמירות בתכנית השימור של תל אביב 2650 ב'.
המבנה נבנה בסגנון הבניה הבינלאומי על מאפייניו השונים: קומת עמודים, חלון טרמומטר, מרפסות פתוחות ופרגולה על גג המבנה.

המבנה בן שלוש קומות טיפוסיות זהות מעל קומת קרקע הנמוכה ממפלס הרחוב, מעליה מתנשאות מרפסות זיזיות האופייניות לסגנון הבניה.

מהות הפרויקט: שימור מבנה היסטורי עם בניה חדשה

פרוגרמה: מבנה מגורים

סטטוס: בביצוע

שנת התחלה: 2009

שנת סיום משוערת: 2018

יזם: חברת אלקטרה בניה בע"מ

אדר' שימור ראשית: סיוון אברג'יל

בשיתוף עם משה צור אדריכלים

תיאור הפרוייקט:
בשנת 2010 אושרה תב"ע למתחם על פיה מיועדים מבנה האשפוז וביה"ס לאחיות להיות מוסבים לדירות מגורים. במקום מבנה המנהלה שנהרס, יבנה גן ילדים ובמקום ביתן הבידוד שנהרס נבנה מגדל מגורים בן 26 קומות.
במהלך תהליך התכנון של הסבת המבנים ההיסטוריים לדירות מגורים נתקלנו בקשיים רבים הנובעים מעצם היות הבניינים המיועדים לשימור מתוכננים לתפקודו של בית החולים בהתאם לסטנדרטים של המאה ה- 20. העיצוב המקורי של הבניינים נשמר וכן חלק ניכר מהשטחים הציבוריים והמעבר המקורה. הסבת המבנים לדירות מגורים פרטיות והוספת קומה חדשה, גם היא למגורים, מהווה נדבך חשוב נוסף בחיי האתר ומבטיחה את שמירת מרבית המבנים והשטחים הפתוחים – במקביל לתנופת הפיתוח סביבו.

רקע:

בית חולים אסותא, בתכנונו של האדריכל יוסף נויפלד בשיתוף עם האדריכלים שילר ודיקר, נבנה בשנת 1935 בסגנון הבינלאומי ושימש כבית חולים פרטי מאז הווסדו ועד שנת 2010 בה התפנהה בית החולים למקום אחר.
לא ידוע אם תכנון השטחים הפתוחים בוצע על ידי אדריכל אחר או על ידי אדריכלי המבנים, אך ברור כי השטחים הפתוחים ותכנונם היוו חלק חשוב ואינטגרלי בתכנון המתחם כולו.
מבנה האשפוז הראשי מתאפיין בשפה אדריכלית מקומית בסגנון הבינלאומי. הוא מהווה פריט באוסף המבנים בעיר המשקפים את אדריכלות התנועה המודרנית בתל אביב והאופיינית לאדריכל המבנה, יוסף נויפלד, אשר תכנן מבנים רבים בעיר. כפי שניתן ללמוד מתמונות היסטוריות, המבנה, אשר תוכנן בצורה פונקציונלית, עוצב ורוהט כולו בסגנון המודרני שרווח בארץ באותם ימים.
במהלך השנים בהן פעל בית החולים במקום, נעשו שינויים רבים מאד בבניינים וכן גם בפיתוח המתחם. למעשה, למעט מיקום השטחים הפתוחים ועצים מקוריים שנשתיירו, הוחלפו פני הקרקע החיצונית, הן מבחינת הצמחייה והן מבחינת פרטי הפיתוח.
מאז פינוי בית החולים מהמתחם והזנחת המבנים והגינות לגורלם חלה הדרדרות חדה במצבם.

מהות הפרויקט: שימור מבנה מגורים ותכנון תוספות בניה

פרוגרמה: מגורים

סטטוס: הושלם

שנת התחלה: 2007

שנת סיום: 2019

תיאור הפרויקט:
לאורך השנים בהן מטפל משרד בר אור אדריכלים בע"מ בבניין (החל משנת 1987) נעשו מספר תוכניות עבור בעלים שונים של המגרשים.
בימים אלו וביוזמת חברת "מיזמים", מקודמת תוכנית לאיחוד שתי החלקות ולשימור הבניין תוך שיחזור חזית המסחר והמגורים המרשימה, שימור חלקו הקדמי של הבניין והוספת 3 קומות בעורף המגרש.
הבניין המתוכנן כולל דירות בגדלים שונים וחנויות במפלס הרחוב.

רקע:
בשנת 1921 בנו יואל לייטס וחיים סורוקה בניין חד קומתי, בתכנונו של האדריכל צבי טבצ'ניק, המכיל שתי דירות על שני מגרשים צמודים בנחלת בנימין. הבית היה לאחד הבתים הראשונים אשר נבנו בחלקו הצפוני של הרחוב, תחום המדרחוב היום.
בשנת 1925 הוסיפו בעלי הבניין קומה נוספת ובה עוד שתי דירות. הבניין קורה בגג רעפים.
הבניין נבנה ותפקד כבניין אחד עם חדר מדרגות משותף למרות היותו בנוי על שני מגרשים נפרדים בבעלות שונה.
לבניין תוכננה חזית מרשימה בסגנון האקלקטי הפונה לרחוב.
בשנת 1926 החל תהליך הסבת החזית לרחוב לחזית מסחרית, תהליך זה יושם במרבית הבניינים ברחוב נחלת בנימין עם מעבר המסחר מיפו לתל אביב, כשינוי ליעוד המקורי של השכונה שתוכננה לבתי מגורים המוקפים בגינות.
הסבת החדרים בקומת הקרקע לחנויות, ופתיחת החזית בויטרינות גדולות, פגעה בעיצוב החזית הראשית, ומהפאר הראשוני לא נותר הרבה.

מהות הפרויקט: שימור מבנה היסטורי עם בניה חדשה

פרוגרמה: מלון דירות

סטטוס: הושלם

שנת התחלה: 2009

שנת סיום: 2018

יזם: אקרופוליס בע"מ

אדר' ראשי: בר אוריין אדריכלים

עיצוב פנים: אלכס מייטליס

כתבה בעיתון הארץ

תיאור הפרוייקט:
הפרוייקט כולל שימור המבנה והסבתו למלון בתוספת בניה חדשה למגורים הבנויה בנסיגה מקו החזיתות.
עבודות השימור כוללות שימור ושחזור חזיתות המבנה, שימור גרם המדרגות ההיסטורי הצפוני, שחזור האגף הדרומי שנהרס, שחזור פרטי נגרות ומסגרות מקוריים, שחזור אלמנטים מטיח כגון בליטות עיטורים מסביב לפתחים, תכנון מעליות וכל המערכות הדרושות להסבת המבנה לבית מלון.

רקע:
הבית הוקם בשנות ה- 20 המאוחרות ותוכנן ע"י אדר' יצחק שוורץ (1886-1953).
המבנה הוקם כמבנה מגורים בעל 3 קומות ונבנה בסגנון האקלקטי שרווח בארץ בשנות ה-20. בצורת בנייה זו הושם דגש בעיקר על חזיתות המבנים שכללו עיטורים רבים.
בין השנים 1932-1938 הוגשו תכניות שינויים לבניין ע"י אדר' פ. היט. שינויים אלה כללו את הפיכת הדירות בקומת הקרקע לחנויות ושינויים במחיצות הפנימיות. בשנת 1988 הוכרז הבניין כמסוכן, ומאז סבל המבנה מהזנחה רבה. עם זאת, הוא ייחודי ונדיר בנוף התל אביבי והינו חלק ממקבץ בניינים בעלי ערכים ארכיטקטוניים ועירוניים יוצאי דופן.

מהות הפרויקט: שימור מבנה היסטורי ותכנון מבנה חדש

פרוגרמה: מבנה מגורים

סטטוס: הושלם

שנת התחלה: 2011

שנת סיום: 2015

בשיתוף עם בר אוריין אדריכלים

תיאור הפרויקט:
מבנה מגורים לשימור בשטח כולל של 450 מ"ר כחלק מפרויקט בשטח כולל של 3,200 מ"ר עיקרי.
העבודה כוללת תכנון שימור המבנה בשילוב עם מבנה חדש, עבודה בשיתוף משרד "בר אוריין אדריכלים" המתכנן את המבנה החדש תוך שיתוף פעולה הדוק והוצאת מכרזים מפורטים לכל העבודות במבנה. שימור המבנה כולל בין היתר מהלך מורכב של תמיכת המבנה לצורך חפירת מרתפי חניה תחתיו.

רקע:
בניין בית הספר למסחר 'פיטמן' הוקם בתחילת שנות העשרים בפינת הרחובות בלפור 38 ואחד העם 53, היה ידוע במקור בשם "בית משה גרידינגר".
אין בנמצא מסמכים המעידים על התאריך המדויק בו הוקם הבניין, כך גם לא נמצאו תכניות, רשיון בניה ותעודת גמר, ולכן גם שמו של אדריכל הבית נותרה כחידה. אולם, כבר בשנת 1926 קיימת עדות ראשונה לקיומו, כאשר היה שייך הבית למר נחום וינרסקי.
בשנת 1929 עלה לארץ מלונדון איש עסקים עמיד בשם משה גרידינגר, אשר רכש את הבית ממר וינרסקי. לימים, נעשה מר גרידינגר לאחד ממייסדיה של החברה הארץ-ישראלית לקירור, בנק אשראי, החברה הישראלית לספנות והספקה, בית הקולנוע "עין דור", בית הקולנוע והתיאטרון "ארמון" בחיפה ועוד..
בשנת 1943 מוסר מר גרידינגר מחצית מביתו לבתו קיילה (קיטי) ולבעלה . מחציתו השנייה של הבית נמכרה מאוחר יותר לזוג שפירא, שבשנת 1937 פתח במבנה את בית-הספר למסחר וקצרנות בניהולו של צבי שפירא וע. לפין. בית הספר פעל על בסיס שיטת לימוד הנקראת "פיטמן" ומכאן שמו.
בשנת 1941 אדר' בן עמי שולמן הגיש עבור הזוג שפירא תכנית לשינויים פנימיים ותוספות בנייה בקומות א' וב' של הבניין, שינויים אשר נדרשו כתוצאה של שימוש הבית כבית ספר. התוכניות אושרו ומהן ניתן להבין אודות התכניות המקוריות של הבית, מידע מקורי שכאמור מעולם לא נמצא.

מהות הפרויקט: שימור מבנה מגורים, הסבתו למלון ותכנון תוספות בניה

פרוגרמה: מלון דירות

סטטוס: הושלם

שנת התחלה: 2001

שנת סיום: 2007

יזם: אליעזר בן שמואל

תיאור הפרויקט:
מבנה בית המלון שהוסב בעבר על ידי בנק לאומי למשרדי הבנק, שוקם במסגרת עבודות השימור כמלון דירות וכמו כן נוספה לו קומה נוספת על הגג. קומת הקרקע, אשר שימשה בעברה כמסעדת המלון, הוסבה לקומת מסחר, וסביבה שוחזרו החצרות ומרכיבי הפיתוח. הבלייה הרבה שנגרמה לחזיתות הבניין בשל הסמיכות לים וההזנחה רבת השנים, טופלה בשיטות שימור מתקדמות ובאמצעות חומרים הנותנים מענה לתנאי מזג האוויר ומשתלבים היטב בשימור המבנה.

רקע:
מלון ירדן הוקם לקראת סוף שנות ה-30 של המאה ה-20, בצפון תל-אביב, בתכנונם של י' ירוסט וא' אלחנני. מיקומו המרכזי של בית המלון בצומת הרחובות בן-יהודה ושדרות קק"ל (היום שדרות בן גוריון), קרבתו לחוף הים וצורתו הייחודית של המבנה הפכו אותו למבנה אייקוני בתל אביב של אותם הימים. כך, הפך המלון לאחד מסמלי העיר וכיכב במשך שנים על גלויות בהן צולמו נופיה. המסעדה שהוקמה בקומת הקרקע של בית המלון זיכתה אותו בפרסום כמועדון מפגשים כבר בתקופה הבריטית ולימים בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל. הבניין מהווה דוגמא מובהקת לאדריכלות הבינלאומית בתל אביב של שנות ה-30 וה-40.

מהות הפרויקט: שימור מבנה היסטורי בהגבלות מחמירות

פרוגרמה: מבנה מגורים

סטטוס: הושלם

שנת התחלה: 2010

שנת סיום: 2018

יזם: פרטי

תיאור הפרויקט:
העבודה כללה חידוש והשבחת הדירות הקיימות, תוך שימור המבנה על חזיתותיו וחדרי המדרגות, הנגשת הדירות על ידי הוספת פירי מעליות לצד חדרי המדרגות והתקנת פרטי נגרות ומסגרות משוחזרים על פי הפרטים המקוריים במבנה.
בחצר המבנה נבנה חניון אוטומטי תת קרקעי.

רקע:
המבנה ממוקם בחלקן הצפוני של שדרות רוטשילד, בפינת רחוב בר אילן (אשר נקרא בעברו – רח' לבנון).
המבנה הוקם על ידי ציון אהרונוביץ' בשנים 1933-4 בתכנונו של האדריכל יצחק רפופורט, בהתבסס על עקרונות הסגנון הבינלאומי.
עם תום הבנייה נמכר הבית לנחום יואלסון, שיורשיו מחזיקים בו עד היום.
במשך השנים עבר הבניין שינויים יזומים מעטים בלבד ושמר על צורתו כפי שנבנה במקור. למעט בליית הזמן וההזנחה, חזיתות המבנה נותרו על פי רוב כפי שנבנו. למבנה שני חדרי מדרגות בעלי חלון טרמומטר לכל אורכו, וכן מרפסות פתוחות הפונות לשדרות רוטשילד ולרחוב בר אילן.

מהות הפרויקט: שימור מבנה היסטורי ותכנון תוספות בניה

פרוגרמה: מגורי סטודנטים

סטטוס: הושלם

שנת התחלה: 2011

שנת סיום: 2014

יזם: מכון ויצמן למדע

אדריכל ראשי: שמואל פוטש

תיאור הפרויקט:
לאחר שנים בו עמד המבנה נטוש וחסר שימוש, החליטה הנהלת המכון למסור לאדריכל שמואל פוטש את תכנונו של הבניין והכשרתו למגורי סטודנטים בסטנדרטים עכשוויים. הדבר חייב שינוי מהותי בתוך המבנה ואספקת שירותים ומקלחות לכל חדר וחדר, וכן עמידה בדרישות בידוד אקוסטיות טרמיות וסביבתיות. אתגר השימור העיקרי היה לאפשר תוספות בניה מעטות על גג המבנה תוך שמירה על ערכי המבנה וצורתו המקורית על כל פרטיו.
הפטיו תוכנן מחדש בכדי לאפשר החדרת אור ללובי הכניסה ותאורה טבעית לקיר המפוסל – יצירתו של האמן דני קרוון. כל הבטונים החשופים טופלו בטיפול "כירורגי" ושוקמו מבלי לפגוע בטקסטורת הבטון החשוף המקורי. מירב הפריטים החיצוניים המקוריים כגון תריסים, ציפויי עץ בקירות המרפסות, מעקות בטון ופרטים אחרים, נותרו במקומם ועברו ניקוי וטיפול שימורי מוקפד בביצוע המקצועי של חברת "ארכו".
האתגר העיקרי בשימור מבנה חשוב זה היה שימור המשטחים הרבים של הבניין החשוף, המהווים את הסממן האדריכלי העיקרי של סגנון התקופה.

רקע:
מבנה מעונות הסטודנטים על שם צ'רלס קלור תוכנן ע"י אדר' אריה אלחנני עבור מכון ויצמן למדע בשנת 1963 . את המבנה בנתה חב' סולל בונה. זהו בניין בן שלוש קומות מעל קומת עמודים חלקית ומרתף עם חצר אנגלית המאווררת מכיוון דרום ומאפשרת כניסת אור לקומה התת-קרקעית.
במקור, שימש המרתף כחדר אוכל, אך במשך השנים שונה ייעודו והתווספו לו חדרי מגורים לסטודנטים. בשל מיקומו בגבול המכון ושכונת מגורים בעיר רחובות, מתקיימת בו סיטואציה אורבאנית-אדריכלית ייחודית. המבנה הוא אירוע עירוני חד פעמי עבור המבנים במכון ויצמן, בו ניצבת חזית הבניין ברחובה של העיר (רח' הנשיא הראשון) ומתאפשרת כניסה רגלית למכון דרך המבנה בתווך שבין המכון לעיר רחובות.
מכאן שלמבנה שתי כניסות ראשיות. אחת מרחוב הנשיא הראשון ושנייה, דרך גן מרשים בתוך מכון ויצמן. כך המבנה זכה בשתי חזיתות ראשיות המטופלות בהקפדה וזוכה לחשיפה מקסימלית. הן לעיר והן לבאי המכון.
סגנון הבניה של המבנה הוא ברוטליסטי האופייני לשנים אלו בקרב האדריכלים בישראל ובנוי מחומרים אופייניים לתקופה: בטון חשוף, עץ, זכוכית, יציקות טרצו וקיר חלוקי נחל . קומת הכניסה משמשת כשטח ציבורי משותף, פתוח ברובו בפתחים מזוגגים כלפי הגן בצד מכון ויצמן. במרכז המבנה פטיו גדול הבנוי במפלס הקומה השנייה ומשמש שטח פתוח המאוורר את חללי המדרגות והמסדרונות. שני גרמי מדרגות פתוחים (משני צדי הפטיו הפנימי) משמשים את דיירי המעונות. מעלית מקורית שהגיעה לקומה האחרונה בלבד (שמשה את תורם המבנה, קלור, ואורחי המכון). במשך השנים שונתה קומה זו והפכה למגורי סטודנטים.
בקומת הכניסה מרוכזות הפונקציות הציבוריות המשותפות: חדר קבלה / אב בית, מבואה, חדר מוזיקה. באזור ההסבה קיר פיסולי מרשים של האמן דני קרוון שאמור היה להיות מואר דרך חלון גג (סקיילייט), אך זה כוסה ונסתם בשל דליפות מים ואין האור חודר פנימה במשך היום.
בחזית המבנה הפונה אל המכון, תוכנן 'גן גסטטנר' ע"י אדריכלי הנוף יהלום-צור שתכננו את רוב השטחים הפתוחים במכון.

צילום:אבי לוי

מהות הפרויקט: שימור מבנים היסטוריים, תוספות בניה ומבנה חדש

פרוגרמה: מגורים

סטטוס: בביצוע

שנת התחלה: 2007

שנת סיום: 2015

יזם: חב' לנוקס השקעות בע"מ

בשיתוף עם בר לוי אדריכלים

תיאור הפרויקט:

מבנה מגורים לשימור בשטח כולל של 1,200 מ"ר כחלק מפרויקט בשטח כולל של 4,600 מ"ר עיקרי
העבודה כוללת תכנון שימור המבנה הראשי בשילוב עם מבנה חדש, בשיתוף עם משרד "בר לוי אדריכלים" המתכנן את המבנה החדש, הוצאת היתר לעבודות במבנה והוצאת מכרזים מפורטים לביצוע העבודות במבנה.

הפרויקט כלל מטלה ציבורית של שימור מגדל המים ההיסטורי ברחוב מזא"ה ומהווה חלק מפיתוח השטח של המתחם.

קישור לפרויקט מגדל המים

רקע:
"בית ציפורן", ע"ש משפחת ציפורן, נבנה בשנת 1925 כ-"בית נושא חן" בפינת הרחובות אחד העם ונחמני. מיקומו בפינת הרחוב, גודלו וצורתו העניקו לסביבתו מעין 'תפאורה קלאסית'.
במחצית שנות הארבעים, רכשה וניהלה את הבית חברת " מעון בע"מ " שהייתה חברה לניהול בתים. בשנת 1944 ביקשה החברה להרוס את הבית ולבנות במקומו בית גדול יותר. תוכניתה לא יצאה אל הפועל.
בשנת 1978 נמכר הבית לחברת הביטוח "הסנה", שלא תפעלה את הבית וכך נותר נטוש עד לשנת 1985. בשנה זו, נקנה הבית על ידי משפחת ציפורן שגאלה אותו משממונו.
משפחת ציפורן ביצעה עבודות שיפוץ לבית בשני שלבים: בין השנים 1987-89 – נאטמו המרפסות ונערכו שינויים מהותיים בחללים הפנימיים של הבית. בשנת 1999 – הוסר הטיח מכל חזיתות הבית והוא טויח ונצבע מחדש בגוונים שונים.

צילום: אבי לוי

מהות הפרויקט: שימור מתחם היסטורי ותכנון מגדל

פרוגרמה: מלון, מסחר ומגורים

סטטוס: בביצוע

שנת התחלה: 2006

שנת סיום משוערת: 2022

יזם: תדהר

אדריכלים אחראים: אדר' טל גזית, אדר' סיוון סימון – אברג'יל

אדריכל ראשי ומתכנן המגדל: רני זיס אדריכלים

תיאור הפרויקט:

שימור והסבת חמישה מבנים היסטוריים מתקופת אחוזת בית, "תלייתם" לצורך חפירת מרתפים וחיבור המבנים למגדל לשימושי מלון ומגורים, אשר יוקם במרכז המגרש.

הפרויקט ממוקם במפגש רחובות שד' רוטשילד, הרצל ולילינבלום. במגרש חמישה מבנים לשימור בשטח של כ 2,000 מ"ר. במרכזם ימוקם מגדל בן כ-29 קומות מעל הקרקע בתכנון רני זיס אדריכלים. המטרה המוצהרת של הפרויקט היא לחזק את המע"ר ההיסטורי של תל-אביב תוך שימור בניינים בעלי ערך ארכיטקטוני והיסטורי, ותרומה לפיתוח וחידוש שדרות רוטשילד והרחובות הגובלים. בפרויקט מתוכננים מלון בקומות התחתונות, דירות מגורים בקומות העליונות ומסחר בקומת הקרקע, אותו משמשים בעיקר המבנים לשימור. קומות המרתף כוללות קומת שטחי שירות וקומות חניון.

רקע:

עבודת השימור המתוכננת מתייחסת מחד לשימור המבנים ההיסטוריים ומאידך לשימור המתחם. מטרת השימור הינה כפולה: ראשית, הוגדרו החלקים המקוריים הראויים לשימור של כל אחד מחמשת המבנים על מנת לשמרם בצורה המקצועית ביותר; שנית, ההתייחסות למבנים הינה כאל חלק ממרקם אורבני היסטורי אשר נמצא בתהליך של התחדשות עירונית. אי לכך, הפרויקט מתייחס לשימור ולבנייה המודרנית כמכלול אחד, תוך התחשבות בצרכים הייחודיים של כל מכלול אורבני.
חמשת המבנים ראויים לשימור ממספר סיבות:
1. המגרשים עליהם יושבים הבתים הנם חלק מ- 66 המגרשים המקוריים של מייסדי אחוזת בית.
2. סגנונם האדריכלי המיוחד (אופייני לשנות ה- 20).
3. היות הבניינים חלק מהמרקם העירוני-היסטורי המקורי של "אחוזת בית" והמע"ר הישן.

בית וייסברוד – רח' לילנבלום 25
מבחינת השימור הבניין מחולק לשני אגפים: אגף קדמי הפונה לרח' לילינבלום, ואגף אחורי הפונה לחצר. האגף האחורי עבר אין ספור שינויים ותוספות עד לכדי הרס של כל חלק מקורי. האגף הקדמי מאידך הינו מקורי ברובו וראוי לשימור ושיחזור חלקי. כמו כן, ישוחזרו החזיתות הצדדיות באגף זה.

בית הלל הכהן – קרן הרחובות לילנבלום 23 ו- הרצל 11
בית הלל הכהן נבנה בשני שלבים: בשלב ראשון נבנה אגף מערבי (דו-קומתי), בשלב השני נוסף אגף מזרחי (גם דו-קומתי). מתכנני התוספת עשו מאמץ רב להתאים, מבחינה אדריכלית, עיצובית, וקונסטרוקטיבית, את שני האגפים, כך שייווצר מראה אחיד והומוגני. ערכיו הארכיטקטוניים של הבניין באים לידי ביטוי בעיקר בחזיתותיו הראשיות, לכן ישומרו בשלמותן החזיתות בדרום (רח' לילינבלום) ובמערב (רח' הרצל).

בית יחיאלי – רח' הרצל 9
מהבית המקורי אשר נבנה בשנת 1910 לא נותר שריד; עם זאת, הבניין העומד כיום הנו חלק אינטגרלי מההתפתחות האורבנית של "אחוזת בית" ורחוב הרצל. במסגרת הרצון לשימור המרקם העירוני, ישומר רוב רובו של הבניין.

בית חיינקו – קרן הרחובות הרצל 7 ושדרות רוטשילד 10
כמעט ולא נותרו פרטים מקוריים מהבניין המקורי של משפחת חיינקו ומהתוספת של הקומה הנוספת. עם זאת, הבית הקיים כיום (משנת 1928) מציג סגנון מעבר מהסגנון האקלקטי של שנות העשרים לסגנון מודרני יותר. במסגרת הרצון לשימור המרקם העירוני, ישומר רוב רובו של הבניין.

בית פוגל – שדרות רוטשילד 12
מהבית המקורי אשר נבנה בשנת 1910 לא נותר שריד. מאידך, הבניין הקיים הנו חלק אינטגרלי מההתפתחות האורבנית של "אחוזת בית" ושדרות רוטשילד. השינויים אשר עבר הבית אופייניים למרבית המבנים בשדרה: התחלה כבית מגורים חד-קומתי עם גינה אחורית; המשך כבית דו-קומתי עם קומת קרקע מסחרית וקומה א' המשמשת למגורים. במסגרת הרצון לשימור המרקם העירוני ישומר רוב רובו של הבניין.

מהות הפרויקט: שימור מבנה היסטורי ותכנון מבנה חדש

פרוגרמה: מגורים

סטטוס: הושלם

שנת התחלה: 2002

שנת סיום: 2012

יזם: קרן פייר

התכנון בשיתוף עם: "בר-אוריין אדריכלים"

תיאור הפרויקט:

עבודות התכנון והפיקוח על הבניה התבצעו במשותף עם משרד "בר אוריין אדריכלים" כשעל השימור והשחזור של המבנה ההיסטורי הופקד משרדנו ועל הבניה החדשה – משרד "בר אוריין". שני האגפים המערביים אשר נותרו במקורם, שומרו תוך הקפדה מלאה על פרטי הבניין המקוריים והחזיתות. פנים המבנה השתנה בהתאם לצרכי הבעלים החדשים מבלי לפגוע בחזות המקורית של הבניין ההיסטורי. שני האגפים המרכזיים מדרום ומצפון לחצר הקדמית נהרסו לאחר תיעוד קפדני. על גבי מרתפים חדשים שנחפרו, שוחזרה המעטפת החיצונית בלבד תוך תכנון חדש לחלוטין של פנים המבנה. הדופן הצפונית של המבנה המקורי לא נהרסה בשל שיקולי תכנון, ושולבה במבנה החדש. המבנה החדש, הרוכן על גבי חלקו המזרחי של המבנה ההיסטורי ומתנוסס מעליו, תוכנן במתכוון באופן שיאפשר לציבור להבחין מיידית בין המבנה ההיסטורי למבנה החדש ובכך לשמר את ערכיו החשובים ומשמעותו התרבותית תוך כדי השתנותה המואצת של העיר ובעיקר בסביבה זו הקרובה לים. תל-אביב כבר לא תשוב לימי עברה התמימים וחדורי האמונה במפעל הציוני המשולב ברוח המודרניות המערבית. בית רייזפלד מהווה זיכרון חי לימי עבר אלו כמו גם לתקופתנו העכשווית – מרובת היזמות וחסידת השינויים.

רקע:

בית רייזפלד ברחוב הירקון 96 היווה ציון דרך בנוף התל-אביבי מאז יום הקמתו בשנת 1930 ועד ימינו. בית הדירות המרשים תוכנן על ידי האדריכל פנחס ביזונסקי עבור בני הזוג דינה וקרול רייזפלד בסגנון המודרני-הבינלאומי. לפנינו אחד ממבני "העיר הלבנה" המרשימים ששרדו בעיר תל-אביב המהווה פריט נדיר של אדריכלות התקופה. הוא בנוי, בארבע קומותיו, בצורת האות H המייצרת שתי חצרות פנימיות ומגוננות. שתי הזרועות הפונות לרחוב הירקון מסתיימות במבנה מתעגל בעל מרפסות מתמשכות המדגישות את הדינמיות והתנועה של החזית הראשית. הבית תועד בספרות המקצועית ובירחונים שונים בארץ ובחו"ל וכן בגלויות דאר וצילומי תל-אביב רבים בשל מיקומו יוצא הדופן – בחזית העיר המודרנית למערב-לים-לאירופה. ברצף הבנוי על קו החוף, מהווה הבית חוליה אדריכלית חשובה המשתלבת בתכנון הגדסיאני המוקפד אשר יצר עם שאר המבנים והחללים הציבוריים (גן לונדון) את החזית הייצוגית היחידה של העיר. חזית זו הלכה ונעלמה ברבות השנים עם הקמת מגדלי המלונות בחלקו המערבי של רחוב הירקון. בני הזוג רייזפלד אשר היו חשוכי ילדים, הורישו עם פטירתם את המבנה לאוניברסיטה העברית בירושלים. מהתמונות ההיסטוריות אשר נתגלו בעת עריכת המחקר לתיק התיעוד, נראה בברור כיצד ניצלו הדיירים (ממוצא "ייקי" ברובם) עד תום את הנאתם מהבית ומן הסביבה הקרובה וחוף הים הסמוך. בחלוף השנים, אשר בהן לא טופל המבנה החשוף לרוחות ורסס מלח מהים, התדרדר מאוד מצבו הפיסי והוא אף הומלץ להריסה. מאבק ציבורי עיקש של המועצה לשימור אתרים ופעילי שימור אחרים אל מול הבעלים החדשים שרכשו את הנכס הביא את המאבק לתוך היכל בית המשפט, אשר קבע לשימור את חלקו המערבי של הבניין בלבד ואפשר הריסתו של רוב המבנה ובניית מבנה חדש המשלב בתוכו את המבנה לשימור וחלקי המבנה לשחזור.

מהות הפרויקט: שימור מבנה היסטורי עם תוספות בניה

פרוגרמה: מגורים

סטטוס: בביצוע

שנת התחלה: 2014

יזם: חברת הדר דוד

אדריכל אחראי: עמר בר אוריין

תיאור הפרוייקט:
שימור יסודי של חזיתות המבנה והתאמתן לתכנון המקורי. שימור חדר המדרגות הקיים תוך התאמתו לתקנים חדשים כולל מעלית, תיבות דואר, אינטרקום וכדומה. הוספת 5 קומות חדשות בהתאם לזכויות הבניה במגרש.

רקע:
בשדרת וושינגטון 14 פינת רחוב פלורנטין 26 נבנה בין השנים 1935-1936 מבנה בן 4 קומות וקומת גג. למבנה ערך אדריכלי הבא לידי ביטוי ברצף האדריכלי בשכונת פלורנטין, פרופורציות הרחובות ושימושי החללים במתכונתם המקורית. המבנה הפינתי שם דגש בתכנונו על נצפות מכיוון רחוב פלורנטין תוך הדגשת קומת הקרקע המסחרית על יד חלל כפול ופתוח באמצעות חלונות גדולים.
המבנה תוכנן בהתאם למספר עקרונות האדריכלות המודרנית המאוחרת ובהתאמה ל"טיפוס הפלורנטיני".
האחד הוא אלמנט מרכזי בולט הממשיך כמרפסת מקורה בגג המרפסת שמעליה. טיפוס המבנה הפינתי מציג מרפסות מעוגלות להדגשת הפינה והקווים האנכיים של המבנה.
השני הוא חלוקת המבנה על ידי אלמנט וורטיקלי (חדר המדרגות) והדגשתו על ידי חלון "טרמומטר" עשוי ברזל מתועש.
השלישי הוא היעדר קישוטיות חזותית בסגנונו האדריכלי.

קומת הקרקע של המבנה בגובה של כ 4 מ' יועדה למסחר ולכך שימשה במשך השנים. שלוש קומות המגורים שמעל קומת המסחר בנות שלוש דירות בקומה, בגובה 3.25 מ׳ בכל הקומות. לקומות המגורים כניסה יחידה מכיוון שדרת וושינגטון המובילה ישירות לחדר מדרגות מקורי. גרם המדרגות בנוי יציקת מוזאיקה ומעקה בטון בגימור טיח צבוע המסתיים בצינור ברזל המטפס ברצף מתמשך בכל הקומות. מאז שנבנה שימש המבנה כחלק בלתי נפרד מהרחוב המסחרי – פלורנטין והשטח הציבורי – שדר׳ וושינגטון, כאן טמון ערכו הסביבתי הגבוה. בשל היותו מבנה פינתי גדול הממוקם בסמוך לאחד משטחי הציבור היחידים בהתאם לתוכנית המקורית של השכונה, שימורו יחזק את המרחב העירוני ותדמיתה האדריכלית של השכונה ובכך יתרום לשימור השטחים הציבוריים הנדירים בשכונת פלורנטין.

מהות הפרויקט: שימור מבנה מגורים והסבתו למלון

פרוגרמה: מלון בוטיק

סטטוס: הושלם

שנת התחלה: 2008

שנת סיום: 2012

יזם: עדיס' לייף סטייל

עיצוב פנים: אדר' ארי שאלתיאל
שחזור ציורי קיר: אלי שאלתיאל ושי פרקש

תיאור הפרויקט:
המבנה שומר והוסב למלון בוטיק – "מלון עלמה" על ידי היזמים עדי ועירית שטראוס.
למבנה נוספה מעלית ומגדל ממ"מים בחזיתו האחורית. חזיתות המבנה שומרו וניתנה תשומת לב לתאורת המבנה בחזיתות הראשיות.

רקע:
הבניין ברחוב יבנה 23, פינת רחוב אחד העם בתל אביב נבנה בשנת 1925 על ידי יחיאל הלל זומבך, בתכנונו של האדריכל דב טשודנובסקי. המבנה תוכנן בסגנון האקלקטי אשר היה מקובל בתל אביב בשנות ה-20 של המאה ה-20.
הבניין נבנה כבית מגורים ובמהלך השנים נכנסו בתי עסק ומשרדים לדירות בבניין. בשנת 1993, כחלק מפרויקט מגדל ציון, הוסב ייעודו למבנה משרדים, במסגרת תבע נקודתית (מס' 1881) הכוללת ארבעה בניינים בפינת הרחובות רוטשילד, יבנה ואחד העם. בשנת 2012 הוסב המבנה למלון בוטיק.

מהות הפרויקט: שימור מבנה היסטורי ובהגבלות מחמירות

סטטוס: הושלם

פרוגרמה: מבנה ציבור

שנת התחלה: 1999

שנת סיום: 2003

יזם: "אוניל בנייה"

תיאור הפרוייקט:
לאחר שפונה מתחם "הדסה" במחצית שנות התשעים, נבנה תחתיו קומפלקס הכולל בנייני מגורים, מגדל משרדים, מבני מסחר, חניון תת קרקעי ומועדון ספורט עם בריכת שחיה. שימור בית התאומים והשמשה שלו כמבנה ציבור הוטל על יזמי הקומפלקס החדש כמטלה ציבורית. במסגרת עבודות השימור נחשפה חזית הסיליקט המקורית של המבנה ושוחזרו שני גרמי מדרגות שירות, העשויים מתכת. בבניין בוצעו עבודות שימור מורכבות אשר להן חשיבות רבה בהחזרת חזותו המקורית של המבנה. בבניין המערבי פועל כיום סניף של "תולעת ספרים"- חנות ספרים ובית קפה. בקומה מעליו התמקמה גלריה שלוש. בבניין המזרחי הוקם לאחרונה "בית הצעירים" שמפעיל בתוכו את "המעבדה החברתית"- לליווי ויזמות, מרכז מידע ועוד חללי סטודיו לעבודה.

רקע:
בית התאומים הינו אחד האתרים המרתקים והייחודיים שהוכרזו לשימור בתל אביב.
הבית תוכנן ונבנה בשנת 1922 ע"י האדריכל יוסף ברלין והמהנדס ריכרד פסובסקי. מורשת הבניה של האדריכל ברלין ושותפו לדרך ולעשייה, מהנדס ריכרד פסובסקי, ניצבת כעדות מרשימה לפועלם רב השנים ולכברת הדרך אותה עשו יחד במשך השנים הרבות בה תכננו ובנו עשרות מבנים, פרטיים וציבוריים, בתל אביב ומחוצה לה. בית התאומים שתוכנן ונבנה ע"י שניהם, מעיד בארכיטקטורה שלו על עשייה משותפת זו.
הבית נבנה כבית מגורים. בשלב הראשון נבנה מבנה חד קומתי בשטח מצומצם. בשנת 1925 הורחב המבנה הקיים. נוספו לו שתי קומות, וחדרים על הגג. המבנה תוכנן בסגנון ניאו קלאסי כבנין תאומים סימטרי אשר במרכזו קשת מונומנטאלית. הוא מתאפיין בסימטריה מושלמת, באלמנטים ארכיטקטוניים ניאו קלאסיים ועם זאת, מיישם עקרונות הלקוחים מהמודרניזם, בעיקר בחשיפת חומרי הבנייה- לבני הסיליקט, והשימוש בהן כאורנמנט. בין היתר שימש הבניין כבית ספר הראשון לארכיטקטורה בת"א ומאז שנות החמישים כחלק ממכלול בית החולים "הדסה".

מהות הפרויקט: שימור מבנה בית החרושת ההיסטורי והסבתו למבנה ציבור

פרוגרמה: מבנה ציבור

סטטוס: בתכנון

שנת התחלה: 2006

שנת סיום משוערת: 2022

יזם: חברת אזורים

אדריכלית אחראית: אדר' סיוון סימון – אברג'יל

תיאור הפרויקט:
הפרויקט הינו מטלה ציבורית כחלק מתכנית לבניית מגדלי דיור ומשרדים. המבנה ההיסטורי של בית החרושת שעבר לבעלות העיריה, בחלקו המערבי של המגרש מיועד לשימור ומשמש כיום את המחלקה לאומנות של מכללת שנקר.

רקע:
מבנה בית החרושת ניצב בגבול רמת גן ותל אביב, על הדרך ההיסטורית מיפו לפתח תקווה ומוכר היטב הן לאוהבי השוקולד הזוכרים את הריח המתוק שאפף את הבניין והן כנקודת ציון עירונית בכניסה לרמת גן, בצומת עלית הקרויה על שמו.
בית החרושת נבנה על ידי אליהו פרומצ'נקו, איש עסקים ציוני מרוסיה, בעליו של בית חרושת לשוקולד שעם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933 החליט להעביר את עסקיו לארץ ישראל.
ההחלטה למקם את בית החרושת בצידה המערבי של העיר החדשה רמת גן נבעה מהקרבה לדרך המלך לתל אביב, מעלות השטח הנמוכה, ומהעידוד והעזרה של עיריית רמת גן, ששאפה להתפתח כעיר עם דגש על תעשיה מודרנית.
בית החרושת תוכנן על ידי המהנדס פונרוב בסגנון האדריכלות הבינלאומית, סגנון שהיה מקובל בארץ ב"שנות ה-30' של המאה העשרים" ותאם הן את יעוד הבניין כמבנה תעשייתי והן את הלך הרוח בתקופה זו בארץ.
במתחם בית החרושת נבנו מספר מבנים שמרביתם נהרסו אחרי מעבר חברת עלית למפעלה החדש בנצרת – עילית. המבנה שנותר כולל את מבנה בית החרושת הראשון שנבנה בשנת 1933 ובניין משרדי ההנהלה שהוצמד אליו בשנת 1935.

מהות הפרויקט: העתקת 5 מבני טמפלרים, שימורם והסבתם למסחר

סטטוס: הושלם

שנת התחלה: 2003

שנת סיום: 2006

יזם: מנהל מקרקעי ישרל
עיריית תל אביב – יפו באמצעות הרשות לפיתוח כלכלי תל אביב – יפו בע"מ
חברת אחוזת החוף

חברת ביצוע העתקות מבנים: Mammoet

תאור הפרוייקט:

בראשית שנות ה 90- גיבשו מנהל מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב-יפו תכנית מחודשת לאזור שכללה בעיקר הגדלה משמעותית של נפחי הבנייה. לאחר שהוכחה התועלת הכלכלית של השימור הוסכם לאמץ את עקרונות התכנון החדשים שהוצעו בעזרתנו – המגדלים החדשים מוקמו בהיקף המתחם (דרום הקריה לשעבר) ואילו במרכז תוכנן פארק עירוני אשר כולל את מרקם הרחובות והמבנים לשימור הטובלים בצמחייה היסטורית. המורכבות העיקרית של התכנית הייתה החלטת העירייה על הרחבתו של רח' קפלן. לשם כך, בוצעה בתכנון משרדנו העתקת 5 מבנים. שלושה מבני מגורים ושני מבני ציבור מהחשובים במושבה. קודם להעתקת המבנים, הם נחקרו, תועדו, ופורקו מהם כל התוספות אשר עלולות היו להינזק במהלך ההזזה. במקביל תוכננו הליכי ניתוק המבנים מהיסודות. תלייתם, יציקת פלטפורמות חדשות והעתקתם למיקומם החדש. מעבר לכך תוכנן המיקום המחודש של המבנים, הוגדרו להם השימושים החדשים, תוכננו המערכות עבור שימושים אלו וכן תוכננו ותואמו המערכות העירוניות המקיפות את המתחם כגון: כבישים, תוואי עתידי לרכבת הקלה, מנהרות ירידה לחניונים ועוד. לשם הבטחת שימורם, הועתקו בשלמותם חמשת המבנים ההיסטוריים הללו למקומם החדש:

קפלן 22
בית מגורים טיפוסי בישוב החקלאי הטמפלרי, בו התגוררה משפחת Steller. שנת בנייה 1877 לערך.

קפלן 26
בית מגורים טיפוסי בישוב החקלאי הטמפלרי, בו התגוררה משפחת Weller. סוף המאה ה-19.

קפלן 30
בית מגורים טיפוסי בישוב החקלאי הטמפלרי, בו התגוררה משפחת Grozinger. שנת בנייה 1877.

קפלן 34
בית ספר, בניין ציבורי קהילתי בישוב החקלאי הטמפלרי. שנת בנייה 1875.

קפלן 36
בית העם, בניין ציבורי קהילתי בישוב החקלאי הטמפלרי. ראשית המאה ה-20.
העתקת המבנים הושלמה בפברואר 2006, בימים אלו מסתיימות העבודות לשימור ופיתוח מבנים אלו והסבתם לשימושים חדשים.

רקע:
הטמפלרים היוו את אחת הקהילות יוצאות הדופן שפעלו בארץ ישראל עד מלחה"ע השנייה והותירה חותם משמעותי על הנוף המקומי. המושבה שרונה, אשר הוקמה בשנת 1871 לא הייתה המושבה החקלאית הראשונה בקרבת יפו אך ללא ספק הייתה הגדולה, המתקדמת והמצליחה שבהן. המושבה תוכננה כשבליבה שני רחובות מרכזיים החוצים זה את זה בתבנית צלב. האחד (היום רח' דוד אלעזר) – כלל בתי מגורים, בתי מלאכה ותעשייה. בהם יקב, בית בד ומזקקה. השני כלל בעיקר בתי מגורים. בלב המושבה, בצומת הראשית, נבנו מבני הציבור של הקהילה ובהם בית הספר ובית העם.

מהות הפרויקט: שימור מבנה היסטוריה ותכנון מבנה חדש

סטטוס: הושלם

פרוגרמה: מבנה משרדים

שנת התחלה: 2009

שנת סיום: 2013

אדריכל המגדל: משה צור אדריכלים

תיאור הפרויקט:
שימור המבנה היווה חלק מפרויקט רחב היקף אשר כלל בניית מגדל משרדים בן עשרים ושבע קומות בתכנונו של אדריכל משה צור, וחיבורו ע"י אטריום זכוכית המהווה את לובי הכניסה למגדל ועוטף את חלקו הצפוני של בית בכר. בשלב ראשון תוכננו ובוצעו במבצע הנדסי מורכב, פירוק והורדת קומת התוספת המאוחרת והתאמת הבניין לצורתו המקורית. בשלב השני תוכננו ובוצעו עבודות שחזור ושימור מוקפדות באמצעות שיחזור והתחקות אחר עבודותיו של אדר' יהודה מגידוביץ’. האגף החדש שנותר בתכנית של שנות ה- 90, צופה באריחי טרה קוטה כהים וזאת בכדי להבדילו מהבניין המקורי המשומר.

רקע:
“בית בכר” תוכנן על ידי האדריכל יהודה לייב מגידוביץ'. מגידוביץ’ שימש כמהנדס העיר הראשון של תל אביב, בין השנים 1920-1923. עבודתו כאדריכל בתל אביב התפרשה על פני שנות העשרים והשלושים. הבית תוכנן עבור משפ' בכר בסוף שנת 1922. מיקומו בפינת הרחובות נחלת בנימין ולילינבלום מדגיש את חשיבותו של המבנה שתוכנן ונבנה בסגנון האקלקטי, בהשראת זרמים באדריכלות הרומנטית. במבנה ניכרת גם השפעה מסוימת של הסגנון המאורי, שבו השתמש מגידוביץ’ גם בבניינים נוספים שתכנן בתל-אביב.
בנוסף למגורים שימש המבנה פונקציות שונות במהלך השנים. שינויים שנעשו במבנה בחיצוניותו ובחלוקה הפנימית שבו,בעקבות שריפת מבנה "צים" הסמוך, טבעו את צורתו שהשתקפה במשך השנים שלפני שחזורו. כעבור שנים, הפך המבנה לסניף מרכזי של "בנק המזרחי" ובתחילת שנות התשעים, במסגרת שיפוצים והרחבות במבנה (תוספות בנייה על הגג), שופצה מעטפתו ובוצעו בו שינויים רבים, אשר ברובם אינם נאמנים למקור.

מהות הפרויקט: שימור מבנה היסטורי ותוספות בניה

סטטוס: בתכנון

שנת התחלה: 2012

יזם: בן שלום יזמות ובניה

תיאור הפרוייקט:
המבנה, מדגיש את עקרונות המודרניזם והסגנון הבינלאומי, בפשטות שלו, באופן ההעמדה שלו ובפרופורציות שלו. לכן, ההמלצה הראשונית הינה החזרת המבנה למצבו המקורי ע"י פירוק תוספת הקומה הרביעית.
ישנה חשיבות למבנה באופן העמדתו ובפרופורציות שלו. באם תתאפשר תוספות קומות למבנה, רצוי להסיג את קו החזית המערבית, של התוספת.
כמו כן, רצוי להבדיל את תוספת הבנייה בחומרים ובחזות על מנת שניתן יהיה להבחין בין הבניין המקורי לתוספות המאוחרות. ישנו צורך בשיקום גרם מדרגות הכניסה למבנה. שיקום וטיפול בגינה מסביב למבנה ושיקום הגדר התוחמת את חצר המבנה מהמגרשים השכנים.
שיקום כל שלד הבניין ובעיקר מרפסות הנמצאות היום במצב רעוע. החזרת מראה המרפסות והחזיתות למצב המקורי. פירוק תוספות גגונים למרפסות.
בכניסה למבנה – יש לפרק את קיר לבני הסיליקט ולשקם הגגון מעל דלת הכניסה.
שיקום פתחים: דלתות וחלונות. התאמת החלונות לעמידה בתקנים של אקוסטיקה ובידוד.

רקע:
הבית הוקם בשנת 1935, ע"י גברת נטלי לוי, בתכנונו של האדריכל ריכארד קאופמן, בשכונת קולצ'ינסקי לשעבר. בצפון תל אביב. המבנה הוקם כחלק מהתפתחות הבינוי בשכונה בשנות השלושים, לאורך רחוב בן יהודה, שבאותם ימים נקרא בפי הייקים "בן יהודה שטראסה". וזאת בשל האוטופיה של מהגרים אשר נסו מגרמניה עם עליית הנאצים לשלטון.
הבניין תוכנן וכן נבנה על שלוש קומותיו, כאשר המגרש בו הוא נמצא ממוקם על גבעת כורכר הגבוהה ממפלס הרחוב בכשני מטרים.
במשך השנים הבניין עבר שינויים: הכניסה הראשית הותאמה לשמש כמקלט מפני הפצצות בזמן מלחמת העולם השנייה ונוספה חצי קומת מגורים על גג הבניין. בבניין התגוררו בהשכרה דיירים מזדמנים, מה שגרם לבניין להישאר מוזנח ולא מטופל או מתוחזק.

מהות הפרויקט: שימור מבנה היסטורי עם תוספות בניה

פרוגרמה: מגורים

סטטוס: בביצוע

שנת התחלה: 2015

יזם: פרטי

אדריכל אחראי: עמר בר אוריין

תיאור הפרוייקט:

הבניין נבנה בשטח מגרש של 1.1 דונם ברחוב ביאליק במרכז תל אביב ההיסטורית והמוכרזת כאתר מורשת עולמית ע"י אונסקו. העבודה כוללת את תכנון שימור בית המגורים ההיסטורי כפי שתוכנן במקור ע"י האדריכל יוסף ברלין. שימור המבנה החד קומתי הקיים (כ-350 מ"ר) ושחזור של הקומה העליונה שתוכננה לפי התכנון המקורי אך לא נבנתה מעולם. הסבת המבנה ההיסטורי לווילה עירונית מודרנית תוך תליית המבנה וחפירת מרתפים לשירות ומערכות תחת תכסית קומת הקרקע.

רקע:

בית חוה שפירא נבנה בשנת 1922 ותוכנן בסגנון מאופק, המדגים הן את השימוש של האדריכל יוסף ברלין ביסודות האדריכלות הקלאסית בתכנון מבנים בתקופה זו והן מקורות השראה אירופיים אופייניים לבנייה בתל-אביב בשנות ה- 20 של המאה הקודמת. זוהי וילה עירונית בעלת חזית עם הדגשות אדריכליות אנכיות, ויחד עם זאת פשוט ונקי מקישוטים.

סיפורו של המבנה הינו יוצא דופן הן מבחינת הדמויות המעורבות בו לאורך השנים, והן מבחינת הפער שבין התכנון לביצוע: במקור תכנן האדר' יוסף ברלין מבנה בן 2 קומות זהות, ואילו בפועל בוצעה רק קומת הקרקע. אין בידינו כל מסמך המעיד על הסיבות לבניית קומה אחת בלבד, או אישור בדיעבד על ביצוע חלקי של התכנית.
מאידך, אילו היה נבנה הבית כמבנה בן 2 קומות היה קשה עוד יותר להסביר את גודלו ופארו כבית מגורים לגב' חוה שפירא. במשך 9 שנים שימש הבניין כסנטוריום, כ-8 שנים למגורי משפחת ישמעאילוף ובמשך כ-70 שנים שימש למגורים ולבית תפילה לאדמו"ר מהוסיטאין וקהילתו.

זמן קצר לאחר השלמת הבניה נמכר המבנה לדר' גרהארד שרייבמן , שהפך את המקום לבית חולים קטן ובית הבראה למחלימים "סנטוריום ת"א", ו"המבראה" לפי הצעתו של ביאליק עצמו (חיים נחמן ביאליק?). המקום נסגר בסוף שנות ה- 20 ושרייבמן עבר בשנת 1930 לארה"ב. אשתו, לאה שרייבמן מכרה ב- 1931 את המבנה למשפ' ישמעאילוף. אפרים ישמאילוף, מראשי קהילת אנוסי משהאד, שהגיע לא"י מברלין, הוסיף ובנה במקום בריכת נוי וכן סוכה על במת לבנים אדומות, העשיר ושינה את הגינון ובנה חדר כביסה על הגג. לאחר מותו עברה משפחתו להתגורר בבנין אחר ברח' אלנבי 93.
אלמנתו השכירה את המבנה הנדון לרב ישראל פרידמן, הידוע כאדמו"ר מהוסיאטין. הרב עלה לארץ מאוסטריה ב- 1938 לאחר שגברה בה האנטישמיות, יחד עם קבוצה מחסידיו. הוא הפך את הבנין ששכר למקום מגוריו והקצה את שטחו של אחד מהאולמות לבית התפילה של החסידות. לאחר מותו ב- 1948 המשיכו חסידיו להחזיק במקום ולהשתמש בו כבית תפילה ומרכז החסידות.

במקביל, בעקבות העדר דיירים קבועים שיתחזקו את המבנה, חלה התפוררות של חלקים שונים במבנה, כולל הגדרות המקיפות אותו. הוא הוגדר וסומן ע"י העיריה כמבנה מסוכן. למרות מצבו נשתמרו באופן יוצא דופן ציורי קיר ועיטורים בחללים הפנימיים.

מהות הפרויקט: שימור תחנת הרכבת ההיסטורית והסבתה למתחם מסחרי

סטטוס: הושלם

פרוגרמה: מסחרי

שנת התחלה: 2007

שנת סיום: 2010

יזם: עיריית תל אביב-יפו

תיאור הפרויקט:
באתר נמצאים מספר מבנים היסטוריים עיקריים: מבנה תחנת הנוסעים, טרמינל הסחורות ומבני עזר נוספים. מבנים אלו עברו שינויים רבים במהלך השנים וגם נפגעו קשות מידי אדם ופגעי הטבע, ובעיקר תרמה לכך הסמיכות המיידית לחוף הים. כמו כן, שומרו ושוחזרו מבני מפעל הבטון של "וילנד" הסמוך.
לאחר עבודת תיעוד שנעשתה למבנים, שוחזרה מעטפת המבנים בשלמותה ובוצעה הכשרת המבנים למכרז יזמות של עיריית תל אביב לשימושי מסחר, תרבות ופנאי.
המבנים חוזקו לרעידות אדמה והונגשו למוגבלים ונכים תוך שימור קפדני של כל האלמנטים האדריכליים והעיטוריים שנמצאו בשטח ו/או עלו מעבודת התיעוד.

רשימת המבנים שטופלו על-ידי משרדנו:
• מבנה תחנת הרכבת (5).
• מחסני הרכבת – טרמינל סחורות (4).
• בית החרושת (14).
• גדרות ושערים.
• חנות המפעל (12).
• וילה וילנד(8).
• הבית הערבי (10).
• הבית האדום(8 א').
• צריף העץ (9 א').
• מבנה 26.

רקע:
תחנת הרכבת של מנשייה נבנתה בשנת 1892 כחלק מקו הרכבת הראשון באזור זה של הים התיכון אשר חיבר בין נמל יפו לבין ירושלים. הסיבה העיקרית לבניית קו זה הייתה התעוררות גל הצליינות הנוצרית שהגיע דרך הים בדרכו לעיר הקודש ירושלים. הפרויקט היה אחד מפרויקטי התשתית החשובים של שלהי השלטון העות'מאני בארץ ישראל. המבנה הראשון שהוקם במתחם ביפו היה מבנה התחנה. על בסיס אותן התכניות נבנה גם מבנה התחנה בירושלים. מיקום התחנה מעורר תהיות ומחשבות בראייה היסטורית, ונראה כי השלטון העות'מאני החליט לבנות את התחנה לא בתוך העיר העתיקה של יפו, ואף לא באזור הסמוך לנמל או לשעריה, אלא במרחק ניכר ממנה בסמוך לשכונה הערבית החדשה "מנשייה", שהמשיכה את הבנייה המפוזרת לכיוון צפון ובכך שירתה בראש ובראשונה את עיקר האוכלוסייה המוסלמית של יפו. אולם, ניתן להבחין כי המתחם נבנה בין אזורי התיישבות נוספים מצפון לשכונה האמריקאית / גרמנית של יפו ומדרום לשכונת נווה שלום ולבתי זרח ברנט היהודית, ובכך אכן שירתה הרכבת את כל האוכלוסיות שגרו במקום בשלהי המאה ה-19.
במהלך השנים ולאחר שנת 1950, תפס את השטח צבא ההגנה לישראל ועשה בו שימושים שונים כגון משרדים, מתפרה צבאית ראשית, מגורי חיילים, מחסן להוצאת הספרים של משרד הביטחון, מוזיאון אוסף כלי נשק וכו'. בשנות התשעים החליטה עיריית תל אביב להחזיר שטח מרכזי זה, הנמצא בין תל אביב ליפו, לשימוש הציבור הרחב. משרדנו נקרא לתכנון השימור של עיקר המבנים בתחנה לשימושי תרבות, נופש ופנאי.

מהות הפרויקט: שיפוץ בית הכנסת הגדול

סטטוס: בביצוע

שנת התחלה: 2010

שנת סיום: 2019

יזם: עיריית פתח תקווה

אדריכל אחראי: עמר בר אוריין

תיאור הפרויקט:

שימור המבנה מתבצע כחלק משיקום ופיתוח מתחם לב העיר ההיסטורי של פתח תקוה. שימור המבנה ההיסטורי כולל טיפול שימורי והנדסי תוך מתן דגש על תפקוד יומיומי ותחזוקה שוטפת.

העבודות מתבצעות בשני שלבים: שלב ראשון (בוצע) כלל את שימור ושחזור חזיתות המבנה החיצוניות ושיקום רחבת הכניסה והנגשתה. שלב שני (בביצוע) כולל שימור, שחזור, שיקום וחשיפה של חללי הפנים המקוריים והמרשימים של המבנה, וכן ריצוף מחדש התואם את רוח המקור.

לצורך ניתוק המבנה מתוספות בניה מאוחרות וכן הנגשה עתידית של עזרת הנשים, לצד המבנה לשימור תוכנן להיבנות מבנה חדש אשר יכיל שימושים אשר מתקיימים כיום במבנה ארעי שהוצמד לבית הכנסת. המבנה החדש ייבנה במנותק מהמבנה לשימור וישמש כפלטפורמה למערכות אלקטרומכניות מודרניות ואחרות אשר ישרתו את בית הכנסת עצמו. תכנון המבנה החדש יתחשב במיקומו כמבנה מודרני בקונטקסט היסטורי.
לצורך מימוש החלופה הנבחרת אושרה תכנית מתאר נקודתית לשינוי ייעודי הקרקע על מנת לאפשר את בניית המבנה החדש באופן שמנצל את תנאי המגרש בצורה המיטבית.
תכנון המתחם כולל גם פיתוח מרחב ציבורי משמעותי בשיתוף אדריכלית הנוף טל קציר, וכולל מספר רחבות וחצרות המקושרות ביניהן ומהוות חללים לפעילויות מגוונות עבור קהלים שונים.

רקע:
בית הכנסת הגדול (בית הכנסת בית יעקב) בפתח תקווה הוא אחד מבתי הכנסת הוותיקים שהוקמו במושבות הראשונות בארץ ישראל והינו בעל חשיבות יוצאת דופן. בית הכנסת נקרא ע"ש ג'יימס (יעקב) מאיר רוטשילד, אביו של הברון אדמונד דה רוטשילד. תוכנן ע"י דניאל הכהן ליפשיץ, מראשוני המתיישבים בפתח תקווה.
המבנה הוכרז כמבנה לשימור על ידי עיריית פתח תקוה.

מהות הפרויקט: שימור מבנה היסטורי

פרוגרמה: מבנה ציבור

סטטוס: הושלם

שנת התחלה: 2010

שנת סיום: 2012

יזם: חב' לנוקס השקעות בע"מ

אדריכלות נוף: איתן עדן אדריכלים

תיאור הפרויקט:
הנזקים שנגרמו למגדל המים נפוצים מאוד במבנים בתל אביב – סדקים, התפוררות טיח ובטון ותוספות בניה מלבני סיליקט.
עבודות השימור העיקריות במגדל המים נעשו על מנת לטפל במפגעים אלו. העבודות כללו שיקום בטונים אשר נועד לטפל בברזלי הזיון החשופים, השלמת חומר חסר במלט לתיקון בטונים, שחזור מדויק של גרמי המדרגות הספירליים בהתבסס על שרידי המדרגות שנותרו בשטח. בנוסף, שוקמה המרפסת המתומנת העליונה (אשר ממנה נותרו שרידים בלבד).

רקע:
מגדל המים ברחוב מזא"ה 36 הינו אחד ממגדלי המים הראשונים של תל אביב. המגדל הוקם בשנת 1924 בתכנון המהנדס ארפד גוט ונבנה מבטון מזויין ולבני סיליקט.
המגדל שימש לאספקת מים לבתי העיר ולצורך כך ניצב על גבי גבעת כורכר בנקודה הגבוהה ביותר בעיר. בשל מיקומו ובשל היותו אחד מסמלי העיר, הודלקה בכל חג חנוכה החנוכייה שבראשו.
עקב הזנחה ותהליכי בלייה טבעיים, בשנים האחרונות היה המגדל במצב פיזי מדורדר ואף הוכרז כמבנה מסוכן. שיקומו הוגדר כ"מטלה ציבורית" של היזם כחלק מפרויקט "לנוקס-נחמני".

צילום גמר: אבי לוי

פרוגרמה: שימור מבנה משרדים

סטטוס: הושלם

פרוגרמה: משרדים ומסחר

שנת התחלה: 2003

שנת סיום משוערת: 2010

יזם: חברת פנדום

תיאור הפרויקט:

הבניין שומר כחלק ממטלות פרויקט מגדל "דיסקונט". מאחר שלא הוספה לבניין כל תוספת, זכויות הבניה הלא-ממומשות שלו נוידו למגדל. הבניין שומר בקפידה, תוך שחזור פרטיים ייחודיים בייצור בהזמנה מיוחדת במפעל בחו"ל. קומת הקרקע מחופה באריחי זכוכית שחורה משוחזרים, ובה מוקמה מסעדה העושה שימוש בכל הקומה בגלריה ובחצר האחורית. הקומות העליונות שוחזרו גם הן, ומשמשות כחללי משרדים להשכרה.

רקע:

הבניין ברחוב לילינבלום 30 נבנה על ידי חייקל גייכמן בשנת 1936 כבניין משרדים, הכולל גם חנויות הפונות לרחוב בקומת הקרקע. מיקומו של הבניין בשכונת אחוזת בית ההיסטורית, שיוסדה כפרבר גנים (1909), מדגימה היטב את אופיו הדינמי של הגרעין ההיסטורי של תל אביב אשר הפך במהלך שנות ה – 30 למע"ר העירוני, לימים המע"ר המטרופוליטאני. הבניין תוכנן על ידי המהנדס רפאל מגידוביץ', בנו של האדריכל הנודע יהודה מגידוביץ', בסגנון הבינלאומי. חזיתו הראשית (הצפונית) של הבניין א-סימטרית, ומודגשת על ידי אלמנט אנכי ואופקי העשוי לבני זכוכית שטוחות בצורת האות L.

מהות הפרויקט: שימור מבנה מגורים היסטורי ותכנון מגדל

סטטוס: בתכנון

פרוגרמה: מגורים

שנת התחלה: 2002

יזם: קבוצת חג'ג', משה שוב, שותפים נוספים

אדריכל המגדל: משה צור אדריכלים בוני ערים בע"מ

אדריכלית שימור אחראית: סיוון סימון אברג’יל

תאור הפרוייקט:
מזה מספר שנים מקודמת תכנית מתחמית בתכנון משרד משה צור אדריכלים, הכוללת את המגרשים בכתובות הבאות: שד"ל 8, שד"ל 10, יהודה הלוי 55, יבנה 33 ויבנה 31.
יזמי התוכנית התחלפו במהלך השנים, והיום היא מובלת על ידי קבוצת חג'ג' עם שותפים נוספים.
במסגרת התכנית מתוכנן להרוס את הבניין בשדל 10 (בוצע) ובמקומו לבנות בניין בן 3-4 קומות למסחר. לשמר שלושה מבנים: בשד"ל 8, יהודה הלוי 55 ויבנה 33 ולהשאיר את הבניין הקיים ביבנה 31 כפי שהוא. בשטח שבין המבנים הקיימים מתוכנן להבנות מגדל בו ישולבו מלון בקומות התחתונות ומגורים בקומות העליונות.
במסגרת התוכנית יהווה הבניין בשד"ל 8 את הכניסה לבית המלון. חלקו האחורי יפתח ויתחבר עם המגדל החדש.

רקע:
בית סוסקין ברחוב שד"ל 8 נבנה בשנת 1924 כבית דירות להשכרה עבור משפחת הד"ר זליג סוסקין .
בבעלות משפחת סוסקין היה מגרש גדול שהשתרע בין הרחובות שד"ל ויבנה. על מגרש זה נבנו שני מבנים:
הראשון, בית המגורים של סופיה וזליג סוסקין, בתכנונו של אלכסנדר ברוולד ברחוב יבנה 31. (הבניין אינו קיים היום). השני, בשד"ל 8, בית דירות להשכרה בתכנונו של המהנדס יוסף זיידנר. בין שני המבנים היו בנויים מבני משק חד קומתיים (אינם קיימים היום). הבניין ברחוב שד"ל 8 נותר באופן כללי כפי שנבנה, ללא תוספות מהותיות.
הבניין ממוקם במבנן התחום בין הרחובות: שד' רוטשילד מצפון, יהודה הלוי מדרום, רחוב שד"ל ממזרח ורחוב יבנה ממערב.
בחלקו הצפוני של המבנן נבנה מגדל הבנק הבינלאומי במשולב עם שני מבנים לשימור: בית ועד הקהילה על שד' רוטשילד, ובית מגורים על רחוב שד"ל. הבית בן שלוש הקומות בנוי בסגנון אקלקטי האופייני לתקופת בנייתו.
מסת הבניין, ההעמדה ברחוב ובמגרש, תכנון הדירות, כל אלה לפי המוכר מהבניה האירופאית. חזיתו הראשית ייצוגית לרחוב ומשולבים בה אלמנטים עיצוביים המעניקים לה גיוון ועושר וכן "אופי מקומי" המיוצר בעיקר בזכות הקשתות המחודדות שבפתחי הקומה העליונה.
הערך האדריכלי המשמעותי בבניין הוא היותו דוגמא מובהקת לבניה הבורגנית בתקופתו.
יחד עם זה הדירות בבניין מרווחות יחסית למקובל בבניינים מסוג זה. הבניין הוא דוגמא המייצגת תופעה חברתית היסטורית של אחרי מלחמת העולם הראשונה בתל אביב בפרט ובארץ כולה: גלי העלייה הגדולים, ריבוי האוכלוסייה בערים, התאוצה שתפשה המדינה שבדרך ויחד איתם הצורך הדחוף בדירות להשכרה, ובניינים שנבנו מלכתחילה לצורך כך. צורך זה הביא לבנית בניינים בני שלוש קומות לעומת הבניינים החד והדו קומתיים שאפיינו את העשור הקודם, ולמעשה מעבר מעיר גנים, בתים פרטיים מוקפים גינות, לבתי קומות עירוניים. גם תהליך הכנסת המסחר ותעשיה זעירה לבתי מגורים התרחשה בבניין זה. עם ירידת הצורך הבוער בדירות מגורים להשכרה, החלו בעלי הבניינים שנותרו עם דירות ריקות להשכירן לבתי מלאכה קטנים ולחנויות בקומות הקרקע. המסחר שהוכנס לדירות הקרקע הביא לשינוי חזותי בבניינים שכן חנות צריכה גישה ישירה מהרחוב ורצוי גם חלון ראוה. בבניין זה נפתחו מעקות מרפסות הרחוב כך שתהיה גישה ישירה לדירות הקרקע, אך לא נפתחו קירות החזית, והכניסה הייתה דרך הדלתות הקיימות. הבט חברתי נוסף, הייחודי לבניין זה, נובע מתפישת עולמו של בעל הבניין הד"ר יחיאל סוסקין. הד"ר סוסקין, שהיה אגרונום ופעל רבות בתחומו, דגל בדרך חיים על פיה הדרך הנכונה לחיות בארץ ישראל היא במשק עצמאי אשר מספק לבעליו מקום מגורים ופרנסה. הבניין בשד"ל 8 היה חלק ממשק פרטי שהשתרע על המגרשים ברח' יבנה 29, יבנה 31 ושד"ל 8 וכלל את בית המשפחה (יבנה 31), משק חי בין הבניינים, שטח לניסויים חקלאיים ביבנה 29 ואת הבניין בשדל 8 שהיווה מקור הכנסה נוסף.
העובדה ההיסטורית המעניינת ביותר הקשורה לבניין היא שבמשך 3 שנים, בהיותו ילד, גר בבניין יצחק רבין עם משפחתו, בשכירות באחת הדירות.
באופן כללי לא נעשו שינויים מהותיים במבנה מאז בנייתו ועד היום. לא נבנו תוספות בניה ולא נהרסו חלקים מקוריים.
נסגרו מרפסות מקוריות, הוחלף חלק ניכר מהנגרות המקורית לחלונות ותריסי אלומיניום, נעשו שינויים פנימיים בדירות, ובמרפסות קומת הקרקע נפתחו פתחים במעקות כך שתהיה גישה ישירה מהמרפסת לרחוב או לחצר האחורית.
בשל היוותרות הבניין במתכונתו המקורית, עיקר עבודת שיחזור המצב המקורי התבססה על ממצאים מהבניין עצמו.

מהות הפרויקט: שימור מבנה בהגבלות מחמירות ותכנון מגדל משרדים

סטטוס: הושלם

פרוגרמה: משרדים

שנת התחלה: 2002

שנת סיום: 2010

יזם: הבנק הבינלאומי הראשון

אדריכלי המגדל: I.M.Pei and Partners בשיתוף ניר-קוץ אדריכלים

תיאור הפרויקט:
בתחילת שנות התשעים נתבקש משרדנו על ידי חברת "כלל ביטוח בע"מ" לתעד את כל המבנים הנמצאים במתחם,
ביניהם את רבקה גרינוולד, זאת בכדי לאמוד את אפשרויות התכנון והבנייה לאזור.
במחצית שנות התשעים, רכש הבנק הבינלאומי הראשון את המתחם מחברת כלל, לאחר שזו עברה למשכנה החדש.
בשלב זה, נתבקש המשרד לתכנן את השימור של בית רבקה גרינוולד, יחד עם מספר מבנים נוספים במתחם כחלק
מפרויקט מגדל ההנהלה הראשית של הבנק.
על תכנון הבנק הופקד האדריכל הבינלאומי I.M.PEI (שתכנן את הפירמידה בלובר בפריז, את מוזיאון השואה בוושינגטון,
ופרויקטים רבים וחשובים אחרים). שימור הבניין תוכנן באופן שיאפשר את "תלייתו" וחפירת שישה מפלסי חניה מתחתיו,
כחלק ממרתפי המגדל.
בעקבות התיעוד שנערך לבניין, הוחלט על פירוק קומה עליונה, אשר נבנתה כתוספת בניה מאוחרת, ואשר לא הייתה
בעלת חשיבות מיוחדת- הוחלט להחזיר את הבניין למצבו המקורי, כפי שתוכנן על ידי יהודה מגידוביץ'.
במסגרת תכנית בניין עיר לבניית המגדל של הבנק הבינלאומי הראשון, נדרש היזם לשמר את הבניין ולהעבירו
בשלמותו לעיריית תל אביב, כמבנה ציבורי אשר יכיל שימושים ציבוריים. הבניין שומר בהקפדה רבה על פרטיו
החיצוניים והפנימיים, וכמו כן הוכשר לתפקודו כבניין ציבורי, ולכן הונגש לנכים ולבעלי מוגבלויות. כמו כן, שולבה מעלית בתוכו.

רקע :
בית רבקה גרינוולד ברחוב שד"ל 4 נבנה בשנת 1929 על ידי אדריכל יהודה מגידוביץ' כבית מגורים פרטי בסגנון
האקלקטי האופייני לשנים אלו. גברת רבקה שפירא-גרינוולד הייתה ביתו של מיכאל שפירא, אחיו הבכור של א
ברהם שפירא, זקן השומרים וממייסדי פתח תקוה. גברת שפירא ירשה בגיל שש עשרה רכוש רב לאחר מות אביה,
ולאחר שמכרה חלק מפרדסיה בפתח תקוה, רכשה מגרש כפול ברחוב שד"ל 4 וברחוב יבנה 29, עליהם נבנו
בתי המשפחה, כאמור. לבית נוספה קומה בשנת 1933 על ידי אדר' קרל רובין ובמהלך השנים בוצעו תוספות בניה שונות.
הבית הצטיין בפרטים אדריכליים מן המעלה הראשונה, כולל שלל דוגמאות ריצוף צבעוני,
ציורי קיר מרהיבים ועבודת נגרות פנים משובחת.
עם השנים, וריבוי הדיירים השונים בבניין, כולל מסעדה בשנים האחרונות, הידרדר מצבו החיצוני והפנימי של הבניין,
ולא ניכרו בו ערכיו השימוריים. בשנת 1981 נמכר הבית על ידי בעליו לחברת "כלל ביטוח בע"מ",
בתנאי שגברת רבקה גרינוולד תוכל להתגורר בו עד יום מותה. בשנת 1991 הוכרז הבניין לשימור בתכנית
בניין עיר נקודתית, אשר יזמה חברת "כלל" ואחריה "הבנק הבינלאומי הראשון".

מהות הפרויקט: שימור מבנה משרדים והסבתו למגורים

סטטוס: הושלם

פרוגרמה: מגורים

שנת התחלה: 2003

שנת סיום: 2008

יזם: פרטי

תיאור הפרויקט:
הפרויקט כלל את שימור הבניין ההיסטורי והסבתו לשמש כבניין מגורים מודרני, במגבלות השימור. שלוש קומות נוספו לבניין, גם הן עבור דירות מגורים. מערכות טכניות חדשות הוכנסו לבניין, כולל מיזוג אויר, חשמל, אינסטלציה ושתי מעליות חדשות וכן מקלט הגנה וחניה באחורי המגרש.

רקע:
הבניין ברחוב יהודה הלוי 14 תוכנן על ידי האדריכל שלמה גפשטיין, ונבנה בשנת 1934 על ידי שני שותפים: מרדכי יוסף ואברהם בלייכר. הבניין יועד במקור לשמש כמשרדי עורכי דין. בשנת 1938 חדריו הרבים של הבניין רחשו בפעילות בשימושים רבים: 43 מחדריו שימשו את בית משפט השלום, 3 מחדריו שימשו משרדי בנק ו-30 חדרים בקומה השלישית שימשו את מלון אספלנדה.
בשנות ה-60 המאוחרות, עזב בית המשפט את הבניין, והוא שימש כבניין משרדים עד השנים האחרונות.
הבניין בני על פי תכנית סימטרית בצורת האות U, היוצרת רחבת כניסה רחבה. מרחבה זו ישנן שתי כניסות לשני גרמי מדרגות זהים – כל אחד משרת אגף אחד של הבניין.

מהות הפרויקט: תב"ע מקומית לשימור מבנה היסטורי

סטטוס: הושלם

פרוגרמה: מגורים ומסחר

שנת התחלה: 2002

שנת סיום: 2010

יזם: פרטי

תיאור הפרויקט:
הפרויקט התבסס על הכנת תב"ע (תכנית בניין עיר) נקודתית שביטלה הפקעה שנעשתה במקום לטובת הרחבת הכביש, ובכך אפשרה למעשה את שימורו.
הבניין היה במצב פיזי מדורדר ביותר, בעיקר עקב קרבתו לים, וחוסר תחזוקה כרוני.
בית הקפה בקומת הקרקע שוחזר למצבו בימים עברו, כאשר שתי הקומות מעליו הוכשרו להכלת דירות מגורים. הוספת שתי קומות על גבי הבניין לשימור, אפשרו כלכלית את תהליך השימור המורכב.

רקע:
בית שיק, הממוקם אל מול הים בפינת הרחובות בוגרשוב והירקון, תוכנן על ידי האדריכל אברהם כבירי בסגנון הבינלאומי עבור משפחת שיק. המבנה הוא בית מגורים אשר נבנה בשנים 1934-35, בשנת 1937 הוסבה קומת הקרקע לבית קפה – מסעדה.
מיקומו של הבניין בקו הראשון לחוף הים, מעל גן לונדון, מקנה לו משנה חשיבות, כחלק מחזית העיר תל אביב, כפי שנצפית מהים ומהחוף.

מהות הפרויקט: שימור מבנה מגורים ותכנון תוספות בניה

סטטוס: הושלם

פרוגרמה: מגורים

שנת התחלה: 2004

שנת סיום: 2005

יזם: פרטי

אדריכלות ועיצוב פנים: אדר' מאירה מור

תיאור הפרויקט:
שימור שלד ומעטפת הבניין וחדרי המדרגות ותכנון תוספת קומת מגורים חדשה על הגג בקו הבניין לשימור. שומרו או שוחזרו כל פרטי המעטפת: שיקום בטונים, שחזור מעקות המרפסות, שיחזור טיח על בסיס סיד, שימור ושיחזור חלונות, דלתות ותריסים מעץ. התוספת החדשה מכילה דירות מגורים ומאופיינת בפתחים כדוגמת המקור וכן בפתחים גדולים המוצללים ע"י פרגולה פנימית.

רקע:
בית מִרְזַיוף נבנה בשנת 1932 בפינת הרחובות יהודה הלוי ורח' פינס כבית דירות להשכרה. המבנה אשר ותוכנן על פי עקרונות הסגנון הבינלאומי בצורת "ר" אסימטרי, משתרע על מגרש פינתי ולו שתי כניסות.
חזיתות הבניין הראשיות עושות שימוש בשפה אדריכלית אחידה: מערך חלונות ומרפסות אופקיים המובלטים על ידי גגונים ואדנים קונזוליים וכרכוב חדר המדרגות הבולט מקו הבניין. הפשטות של החללים ושל פרטי הבנייה המתאימים עצמם לפונקציונליות של התקופה הופכים אותו לנכס בעל ערכים ארכיטקטוניים ומורשת התקופה שיש לשמרה.

מהות הפרויקט: שיפוץ חזיתות המבנה ע"פ המקור ותוספת מעליות

סטטוס: בתכנון

שנת התחלה: 2005

יזם: פרטי במסגרת תב"ע לניוד שטחים

תיאור הפרויקט:

שימור מבנה מגורים שנבנה במאה ה-30 של המאה הקודמת ובו כ-50 דירות וכ-17 בתי עסק בקומת הקרקע. המבנה נשתמר במצבו המקורי מלבד שינויים מועטים וסגירת מרפסות. המבנה הוכרז לשימור במסגרת תב"ע לניוד שטחים לפרויקט רוטשילד 10 וכולל שיפוץ מלא של החזיתות ע"פ המקור והוספת שתי מעליות בחצר הפנימית, לצד שימור ארבעת חדרי המדרגות. התכנון כולל חידוש התשתיות לדירות. הפתחים ישוחזרו ע"פ התיעוד – פרטי נגרות ומסגרות ייחודיים. פרטי הבטון המעטרים את החזיתות בסגנון הבניה האר-דקו ישוקמו והמבנה יצבע בגווניו המקוריים ע"פ סקר גוונים. החצר הפנימית תשוקם בתכנונה של אדריכלית הנוף טל קציר.

רקע:

המבנה שברחוב סגולה 8 נבנה בשנת 1934 ע"י האדריכל החיפאי איברהים חג'אר בסגנון הבניה האר-דקו כבלוק עירוני המיועד למסחר, מלאכה ומגורים. המבנה יוצא דופן בסביבתו בכך שהוא תחום ע"י ארבעה רחובות: סגולה 8, פינת ניצנה 14, נחמה 11, רוחמה 11  ב"במתחם נגה" שביפו. סגנון הבניה מתאפיין ע"י הבלטת הקונסטרוקציה של המבנה ושילובו באלמנטים דקורטיביים, הבאים לידי ביטוי בעיקר בחזיתות הסימטריות. המבנה הוקם ב"קו בניין אפס" בכל צדדיו, כשהמפגש בין הבניין לרחוב בקומת הקרקע מאופיין בויטרינות של בתי עסק, מסחר ובתי מלאכה מסביב לכל המבנה. המבנה בולט בסביבתו בשל גווני הירוק של חזיתותיו ופרטי הבניין החיצוניים. המבנה בעל צורה מלבנית, כשהבניה סביב חצר פנימית מאפשרת פתיחת חלונות ומרפסות כלפי פנים וחוץ. שטח קומה כ – 1000 מ"ר ושטח החצר הפנימית כ- 200 מ"ר.

המבנה בעל ארבע כניסות, אשר ממוקמת במרכז הסימטריה של כל חזית. בגרמי המדרגות עולים לקומות העליונות וכן, יוצאים לחצר הפנימית של המבנה, שגובהה כגובה מפלס הרחוב. בכל גרם מדרגות ישנה דופן פתוחה לחצר המרכזית. בחלק הצפוני של החצר הפנימית ישנה הכנה למעלית בסמוך לגרם המדרגות שנבנתה עם הקמת הבניין.

המבנה נבנה עם התפתחות יפו, לאחר היציאה מהחומות, בסוף המאה ה-19 והקמת השכונה "אל מלאכאן", בשנות ה-20 של המאה ה-20. בנוסף, התפתחות חלקה המערבי של המושבה האמריקאית, שעד שנות ה -30 היה קיים באיזור פרדס ובית באר במרכזו.

המבנה הוכרז לשימור מתוקף תב"ע תא/3324.

מהות הפרויקט: שימור מבנה מגורים כחלק מתב"ע לבניית מגדל

סטטוס: הושלם

פרוגרמה: מגורים

שנת התחלה: 2002

שנת סיום: 2004

יזם: "חברת הפניקס הישראלי"

תיאור הפרויקט:
שימור המבנה היה חלק ממטלות השימור שהוטלו על חברת הביטוח "הפניקס" במסגרת פרויקט "מגדל הפניקס" בשד' רוטשילד 1 (כיום מגדל מגורים).
הפרויקט כלל שימור בדרגה מחמירה של מעטפת המבנה ללא פינוי הדיירים במבנה.

רקע:
המבנה תוכנן ונבנה על ידי אדריכל יצחק רפופורט עבור ד"ר ליאון פינס בין השנים 1935-1938. הבניין תוכנן על שני מגרשים גובלים בצורה סימטרית ולו שתי כניסות. המבנה משתייך לסגנון הבנייה הבינלאומי. התכנון המוקפד, הפרטים המושקעים והביצוע הטוב הם שמקנים למבנה את ערכו ויחודו האדריכלי.

מהות הפרויקט: שימור מבנה היסטורי ותכנון תוספות בניה

פרוגרמה: מבנה מגורים

סטטוס: הושלם

שנת התחלה: 2006

שנת סיום: 2008

יזם: בנייני העיר הלבנה

אדריכל פנים: "סטודיו גד"

תיאור הפרויקט:
הבניין נרכש בשנת 2006 על ידי חברה יזמית אשר ביקשה לשמרו במסגרת תכנית בניין עיר "לב העיר" וכן להוסיף דירת גג חדשה באופן אשר לא בולט לעין במבטים מן הרחוב. מעטפתו החיצונית של הבניין שומרה בהקפדה רבה שכללה שימור ושחזור של מרבית האלמנטים בבניין.
פנים הדירות שונה על פי צרכי הבעלים. כמו כן הותקנה מעלית פנימית והוחלפו כל המערכות הטכניות והאלקטרו-מכאניות בבניין.
בוטלה החנייה המאולתרת שתפסה את כל השטח שמתחת לעמודים בחזית, והוסדרו מספר מקומות חניה במקומות שונים במגרש. בנוסף, כל המרפסות שנסגרו עם השנים שוחזרו ונפתחו מחדש.

רקע:
בשנת 1935 החל תהליך התכנון של המבנה המודרניסטי המרשים עבור מר אליעזר רובינסקי על ידי אדריכלים
ל. קרנובסקי וא. מרקוספלד החתומים על התכניות, ואילו אודות אדר' קורנגולד (לו מיוחס התכנון, כנראה בטעות) לא נמצאו מסמכים.
אולם, אין הדבר גורע מהיותו של הבניין אחד הבניינים החשובים והבולטים של הסגנון הבינלאומי בתל אביב. אישור התכניות לווה במאבק המוכר לנו היטב מבית אנגל (רוטשילד 84, אשר תוכנן ע"י זאב רכטר) לגבי התנגדות העירייה לבנייה על עמודים, עד אשר זו השתכנעה ואף חייבה כי כל הבניינים בעיר, החל מסוף שנות השלושים, ייבנו על עמודים.
הבניין נבנה כבית מגורים משותף עם דירות מרווחות וחדר מדרגות מפואר, אך עיקר פרסומו בא מעיצוב חזיתותיו השונות והנבדלות זו מזו (הן לרחוב הגלבוע והן לרחוב שינקין). הבניין כולו מחופה טיח מגורד (קרצ-פוץ) בתוספת מינרל מנצנץ האופייני לתקופה ומהווה את אחד מסימני ההיכר של הבניין.
בבניין זה ניכר כי אדריכלי הסגנון הבינלאומי בתל אביב נהגו לעטר את הבניינים שלהם בעיטורים מהסגנון המודרני, דבר שנגד לחלוטין את רוח מייסדי הבאוהאוס והתקופה. ניתן להבחין בפרגולות, חלונות עגולים, מרפסות מעוגלות, קורות בטון זיזיות ומרזבי ניקוז אשר משמשים יותר כ-"עיטורים" מאשר כממלאי פונקציות שימושיות.

מהות הפרויקט: שימור מבנה היסטורי והשמשתו כמבנה ציבור

פרוגרמה: מבנה ציבור

סטטוס: הושלם

שנת התחלה: 1998

שנת סיום: 2002

יזם: משרד העבודה והרווחה

תיאור הפרויקט:
עבודת התכנון כללה שימור קפדני של המבנה והחזרתו למצבו המקורי תוך כדי טיפול אינטנסיבי בפנים המבנה. במסגרת שדרוג המבנה ושיפור תפקודו הותקנו תשתיות חדשות, הכוללות מערכת מחשוב ותקשורת מורכבות ביותר ומערכת מיזוג אוויר.
במסגרת העבודה נכללו גם המבנים הנוספים במתחם אשר נותקו מהמבנה העיקרי ושופצו גם הם בהתאם לפרוגרמת משרד העבודה והרווחה.
עבודות הבנייה הושלמו בשנת 2002. שימור המעטפת לא הושלם.

רקע:
בית הקונסוליה הגרמנית תוכנן בשנת 1912 על ידי האדריכל הגרמני אפל עבור קהילת המתיישבים הגרמנים ונבנה על ידי הקבלן הטמפלרי ונאגל משרונה. הקונסוליה נחנכה על ידי הקונסול הגרמני רוסלר בשנת 1916. המבנה בנוי בהתאם למאפייני הבניה הטמפלרית ביפו, קירותיו עשויים לבני בטון טרומיות דמויות אבן, הגג מכוסה רעפי חרס, וחלונותיו ותריסיו עשויים מעץ. כל האלמנטים העיטוריים עשויים אף הם מיציקות בטון טרומיות.
בתוך המבנה מדרגות עץ הכוללות מעקה מסוגנן ומטופח. פנים המבנה רוצף באריחי בטון ססגוניים.
המבנה משמש מזה שנים רבות כמושב משרד העבודה והרווחה. במהלך השנים הוצמדו לבניין תוספות בניה שונות, כמו כן נפגעו החזיתות ע”י אלמנטים זרים שהוחדרו לבניין.

מהות הפרויקט: תיעוד ושימור 5 מבני טמפלרים

סטטוס: הושלם

שנת התחלה: 2004

שנת סיום: 2009

יזם: לוי קושניר, חברת דאבוס השקעות בע"מ

תיאור הפרוייקט:

במסגרת עבודת משרדינו נערך תיעוד קפדני של המבנים בשלבים שונים של הרס ובנייה, סקר היסטורי אשר היווה בסיס לתכנון החדש וגיבוש המלצות לשימור המתחם, תכנון שימור המבנים וחלקי המבנים עפ"י המקור. הכשרת המבנים לשימושים שונים (לפני קביעת פרוגרמה).

תכנית השימור כללה את:

שער הכניסה (מרחוב אילת)

בית מגורים חד קומתי (שימש כמשרדי בית החרושת)

בית מגורים דו קומתי

הווילה

מבנה בית החרושת ( חלקי בלבד)

הוראות התכנית אפשרו את בניית המגדל ( "מגדל נווה צדק" ) וכן את השימור הפיזי של חמשת המבנים במגרש. עם סיום בנייתו של המגדל ואכלוסו (בעיקר ע"י תושבי חוץ) פסקה התעניינותם של היזמים בהשלמת השימור והכשרת המבנים לפי פרוגרמה. המבנים המשומרים בקפידה, הוזנחו לחלוטין ועד היום עומדים ריקים וללא שימוש. עובדה זו גורמת לבלייה מואצת והתדרדרותם הפיזית של המבנים ההיסטוריים. מזה זמן מקודמת פרוגרמה להסבת המבנים ל "מלון בוטיק".

רקע:

בית החרושת של האחים וגנר נוסד ביפו כמסגרייה ונפחייה בעשור האחרון של המאה ה- 19. בשנת 1900 עם התרחבות פעילותו, עקרו בני המשפחה למתחם משלהם בעיבורה של שכונת וולהאלה, שכונה גרמנית שהוקמה בשלהי המאה ע"י בני הדור השני של קהילת הטמפלרים ביפו. בשכונה החדשה נבנו מפעלים חדשים, בתי מגורים ומבני ציבור. עד מלחמת העולם הראשונה ביסס בית החרושת את מעמדו כחשוב ביותר לעבודות מתכת בתחומי א"י. בין השאר נודעה חשיבות רבה למשאבות ההשקיה  שהורכבו בו, אשר סייעו רבות לפיתוח החקלאות ביפו וסביבתה. בשנת 1917, בעיצומה של מלה"ע הראשונה ספג בית החרושת פגיעות קשות בהפגזה של הצי הבריטי. לאחר המלחמה שוקם המפעל והמשיך לפעול עד לתחילתה של מלה"ע השנייה. אז הוחלט ע"י הבריטים לגרש מהארץ את בני קהילת הטמפלרים (שהיו אזרחי מדינת אויב). במרץ 1946, בתום מלחמת העולם ולאחר מגעיו של ווגנר עם הבריטים להשבת הטמפלרים ארצה, התנקש הפלמ"ח בחייו ברחוב לוינסקי בת"א. מטרת ההתנקשות – להבהיר לגרמנים כי חזרתם לארץ אינה רצויה. עם קום המדינה נסתם הגולל על אפשרות שובם של הטמפלרים לבתיהם. הרכוש הרב שהותירו הועבר לרשות מדינת ישראל. בית החרושת של וגנר המשיך פעילותו תחת השם "נחושתן" ולימים עבר לייצר מעליות. הייצור במפעל נמשך עד שנות השבעים. בתחילת שנות השמונים החליטה חברת נחושתן לקדם תכנית בניין עיר במתחם. הכוונה הייתה להקים שני בנייני משרדים. בתכנית לא הייתה כל התייחסות לנושא השימור. התב"ע קיבלה תוקף בשנת 1989. בראשית שנות התשעים נרכשו שטח המפעל ומבניו ע"י לוי קושניר שביקש לשנות את ייעוד הבנייה במתחם ממשרדים למגורים. בשלב זה נכנס לתמונה עניין שימור המתחם. כשנפתחה תכנית המתחם לדיון מחודש ולשינוי ייעוד הבנייה, היא הותנתה בהסכמתם של היזמים לקחת על עצמם את נושא שימור המבנים ההיסטוריים בשטח המפעל לשעבר. להכנת תכנית הבינוי החדשה שכרה חברת נחושתן את שירותיו של האדריכל אברהם יסקי ז"ל.

מהות הפרויקט: שימור ושחזור מבנה מגורים

סטטוס: בביצוע

פרוגרמה: מגורים

שנת התחלה: 2015

שנת סיום: 2019

יזם: אשדן יזמות ובנייה בע"מ

אדריכל אחראי: טל פייסט

תיאור הפרויקט:
לאורך השנים הבתים ננטשו ונמצאו במצב של הידרדרות מתמדת. על מנת להכשירם ולהחזירם ליעודם המקורי של מגורים, עוברים בימים אלו תהליך שימור בסטנדרט מגורים גבוה.
במסגרת העבודות, הועברו בתי המגורים ליסודות זמניים לצורך חפירה ובניית מרתף חדש מתחתיהם אשר יכלול הרחבת המגורים ומקלט משותף. קומתו העליונה של בית המגורים, אשר שרדה בחלקה, תשוחזר בהתאם למקור טרם הריסתה ובהתאם לתיק התיעוד ולמחקר המקיף שבוצע. בחלקו הצפוני של המגרש ייחפר מתקן חניה אוטומטי מתחת לפרויקט גינון המשחזר את הבוסתן ההיסטורי שהיה קיים במאה ה – 19.

רקע:
שני המבנים הסמוכים, בית העץ האמריקאי ובית הקשתות הטמפלרי נבנו כחלק ממתחם המושבה האמריקאית-גרמנית בגבולה הצפוני של יפו בשנת 1875. הבניינים נבנו ע"י קהילת מהגרים אמריקאים שהגיעו מאיזור מיין שבארה"ב. הקהילה האמריקאית שהגיעה להתיישב בארץ תכננה את הקמת המושבה עוד מבעוד מועד. ראשי הקהילה תכננו מבנה רחובות פשוט המתבסס על שני רחובות צולבים ראשיים היוצרים צורה של צלב (הרחובות אורבך והופמן), ורחובות משניים קטנים.
הבנייה במושבה לא התבססה על חומרי הגלם ושיטות הבנייה הנהוגות בארץ ישראל. בתי השכונה נבנו בדומה לבתי "הקוטג' האמריקאי" המסורתיים הנמצאים בעיירות ובכפרים בארה"ב, משם הגיעו המתיישבים. הבתים היו מבני עץ בעלי שתי קומות, חלקם בעלי גג שטוח וחלקם בעלי גג משופע. הבתים נבנו מחלקים מוכנים שהובאו במיוחד מארה"ב. בנוסף לעצים ששימשו כחומר בנייה, יובאו החלונות, הדלתות והתריסים של כל הבתים.
למעט מבנה אבן אחד בעל שלוש קומות אשר נבנה ע"י האחים קריסקו ושימש כמלון (לימים מלון ירושלים), כל המבנים במושבה נבנו מעץ. לאחר נטישת המתיישבים האמריקאים נרכשה המושבה כולה ע"י הטמפלרים הגרמנים אשר חלקם עברו ליפו מחיפה. הגרמנים פיתחו את השכונה בבניית אבן מסורתית.

צילומים: אבי לוי

מהות הפרויקט: שימור מבנה היסטורי

סטטוס: הושלם

פרוגרמה: מגורים

שנת התחלה: 1998

שנת סיום: 2001

יזם: פרטי

תיאור הפרויקט:
המבנה תוכנן מחדש כבית דירות תוך שימור ושחזור מלא של החזיתות וחדר המדרגות. כמות יחידות הדיור גדלה מ-3 ל-7. לבניין לא הוספו תוספות בנייה חדשות.
בתכנון הפנים שולבו אלמנטים חדשים שתוכננו בהתאם לסגנון ורוח התקופה בה הוא נבנה במקור.

רקע:
בית קורן תוכנן על ידי האדריכל אריה שטרימר בסגנון הבינלאומי. המבנה נבנה בשנת 1933 ושימש כבית מלון עד שנת 1975. למבנה שלוש קומות, בכל קומה, על פי התכנון המקורי, נבנו ארבעה חדרי שינה בהם מספר מיטות אורחים, מטבח ושירותים מרכזיים.

מהות הפרויקט: שימור מבנה מגורים והסבתו למבנה ציבור

סטטוס: בתכנון

פרוגרמה: מגורים

שנת התחלה: 2013

יזם: עיריית רמת גן

תיאור הפרויקט:
המבנה בבעלות עיריית רמת גן ישמש כמבנה ציבורי-עירוני להשכלת מבוגרים. הפרויקט יכלול שימור מעטפת הבניין, מבואת הכניסה וחדר המדרגות וכן תוספות בנייה מזעריות והתאמות שונות לשימוש המבנה כציבורי. העבודה תכלול שימור ושיחזור של כל פרטי המעטפת וכן פרטים שלא נשמרו בשל הבלייה הרבה במהלך השנים : שיקום בטונים, שחזור מעקות המרפסות, שיחזור טיח מקורי, שיחזור האח ההיסטורי בחדרי האירוח, שיחזור בריכת הנוי והמזרקה המרשימה בחזית המבנה, שימור ושיחזור חלונות, דלתות ותריסים מעץ וכן שיחזור הגינה והתאמתה לצרכים החדשים.
התוספת החדשה, מאפשרת שינוי יעוד הבניין ממבנה מגורים לבניין ציבור (קתדרה ללימודים והרצאות). התוספת כוללת בניית מרחבים מוגנים, תכנון שירותים, הרחבת החללים והפיכתם לכיתות הרצאה וכיוצ"ב.
בכדי להכשיר את הבניין לדרישות הנגישות והבטיחות הוכשרו מקומות חניה בתחום המגרש בחלקו האחורי, מעלית, מערכת לכיבוי אש ומערכות נוספות וכן אפשרויות הנגשה לבעלי מוגבלויות.

רקע:
בית יהודית וחירם כהן, הוקם בשנת 1933 בשכונת תל בנימין ברמת גן- הבית בן שתי הקומות תוכנן ונבנה בסגנון הבינלאומי ע"י אדריכלית ג’ניה אוורבוך, מחלוצות האדריכלות הבינלאומית בארץ ישראל.
חירם (היינריך) כהן, בנקאי ידוע מתל-אביב, ממייסדי העיר נהריה ומייסד תנועת הצופים ברמת גן, יחד עם אשתו יהודית לבית שלוש (בת למשפחה הספרדית הנודעת ממייסדי שכונת נווה צדק) הקימו את ביתם הראשון בגבעת תל בנימין הסמוכה לעיר רמת גן (רק בשנת 1943 סופחה לעיר ר"ג) כאחד מעשרת בתיה הראשונים של השכונה.
בשנת 1949 עבר להתגורר בבית (לאחר שנמכר לרשויות המדינה) משה שרת, ומי שהיה לשר החוץ וראש הממשלה ה-2 של מדינת ישראל. משה שרת התגורר בבית עד שנת 1953. משנת 1953 ועד לשנת 1988 התגורר בבית שגריר איטליה בישראל. מאז ועד היום נותר הבית נטוש וללא שימוש.
הבית תוכנן ע"י האדריכלית ג'ניה אוורבוך (1909-1977). עיקר תכנוניה התאפיינו בסגנון הבינלאומי ורבים מהם ובראשם תכנון כיכר דיזנגוף ההיסטורית מוכרים כיום כמבנים לשימור, המהווים חלק ממורשת ה"עיר הלבנה" של תל אביב. אתר מורשת עולמי של אונסק"ו.
מעבר לחשיבותו ההיסטורית, ראוי הבניין להיבחן גם מבחינת שלל מרכיביו האדריכליים-תכנוניים. התפיסה הקוביסטית, שולטת כאן לא רק בחזות הנפחית של הבניין אלא גם מתפרסת לעיצוב הפנים הפונקציונאלי, דרך עיצוב הגינה והכניסה כמעין תוכנית דו ממדית שמשלימה את התכנון הכולל.

מהות הפרויקט: שימור מבנה מגורים ותכנון תוספות בניה

סטטוס: הושלם

פרוגרמה: מגורים

שנת התחלה: 1997

שנת סיום: 2002

יזם: פרטי

תיאור הפרויקט:
הפרויקט כלל שימור מעטפת הבניין וחדרי המדרגות וכן תוספת שתי קומות מגורים חדשות על הגג בנסיגה. הבנייה כללה שימור של כל פרטי המעטפת, פרטים שלא נשמרו בשל הבלייה הרבה בקרבה לים- שוחזרו. העבודה כללה: שיקום בטונים, שחזור מעקות המרפסות, שיחזור טיח על בסיס סיד, שיחזור צינורות האוורור מחרס של המרפסות, שימור ושיחזור חלונות, דלתות ותריסים מעץ.
התוספת החדשה, המכילה דירות מגורים מרווחות אשר תוכננו תוך ניצול מקסימלי של הפתיחה לנוף הים. התוספת מתאפיינת בפתחים גדולים, מוצללים על ידי פרגולה חיצונית מקורות בטון לבן ולוחות עץ.
בכדי להכשיר את הבניין לדרישות רמת חיים של ימינו הוקמו מקומות חניה בתחום המבנה בחלקו האחורי, מעליות, מערכת לכיבוי אש ופירי מערכות.

רקע:
המבנה תוכנן על ידי האדריכל דב כרמי בסגנון הבינלאומי ונבנה בשנת 1935. המבנה, אשר נבנה על שני מגרשים שחוברו, מכיל שני גרמי מדרגות החולקים לובי כניסה משותף. חזיתות המבנה מינימליסטיות ונקיות, חללי הפנים מרווחים ובעלי תקרות גבוהות.

מהות הפרויקט: שימור מבנה בהגבלות מחמירות ותכנון מגדל משרדים

סטטוס: הושלם

פרוגרמה: משרדים

שנת התחלה: 2002

שנת סיום: 2008

יזם: הבנק הבינלאומי הראשון

אדריכלי המגדל: I.M.Pei and Partners בשיתוף ניר-קוץ אדריכלים

תיאור הפרויקט:
בתחילת שנות התשעים נתבקש משרדנו על ידי חברת כלל ביטוח בע"מ לתעד את כל המבנים הנמצאים במתחמם, וביניהם את בית ועד הקהילה לשעבר. זאת בכדי לאמוד את אפשרויות התכנון והבנייה לאזור.
במחצית הראשונה של שנות התשעים, רכש הבנק הבינלאומי הראשון את המתחם מחברת כלל ביטוח בע"מ, לאחר שזו עברה למשכנה החדש בדרך פתח תקווה. בשלב זה נתבקשנו לתכנן את השימור של בית ועד הקהילה, יחד עם מבנה נוסף במתחם כחלק ממגדל ההנהלה הראשית של הבנק.
על תכנון הבנק הופקד האדריכל הבינלאומי I.M.PEI (אשר תכנן, בין השאר, את הפירמידה בלובר בפריז). שימור הבניין תוכנן באופן שיאפשר את "תלייתו" וחפירת שישה מפלסי חניה מתחתיו, כחלק ממרתפי המגדל. כמו כן, פורקו כל תוספות הקומה העליונה. הבניין יועד על ידי הבנק להוות את סניף העסקים, וחובר ללובי המגדל במפלס הקרקע.
שימור החזיתות תוכנן ובוצע באופן קפדני, ואילו תכנון הפנים הותאם לייעודו החדש.

רקע:
מבנה ועד הקהילה בקרן הרחובות יבנה ושדרות רוטשילד, הינו מבנה בעל חשיבות רבה בסיפור תולדות העיר תל אביב, בהיותו אחד ממבני הציבור הראשונים של העיר העברית הראשונה. המבנה שימש כבית ועד הקהילה, ובו הרבנות הראשית, בית הדין הרבני, חברה קדישא ושאר מוסדות דת לשירות תושבי העיר.
המבנה תוכנן על ידי אדר' דב הרשקוביץ בשנת 1924, כאשר המגרש ניתן במתנה על ידי חברת גאולה. המבנה נבנה כמבנה בן קומה אחת, עם עליה לגג, עליו נערכו תחת כיפת השמיים, רוב החתונות במהלך שנות העשרים, השלושים והארבעים.
עם השנים, נוספו לבניין חדרים על הגג, עד אשר בשנות החמישים נוצרה למעשה קומה שניה מלאה. בשנת 1958, עברו משרדי המועצה הדתית לצפון העיר והמדינה מכרה את הנכס לעיריית תל אביב. בשנת 1965 מכרה העירייה את הנכס לחברה פרטית, ומאז היותו רכוש פרטי נעשה בו שימוש כלכלי בהתאם לאזור המע"ר בו הוא נמצא.
חברת כלל ביטוח בע"מ, שרכשה את המגרשים הסמוכים, מיקמה בו את משרדיה הראשיים.
בשנת 1991 הוכרז הבניין לשימור בתכנית בניין עיר נקודתית.

מהות הפרויקט: שימור מבנה היסטורי בהגבלות מחמירות

סטטוס: הושלם

פרוגרמה: מבנה ציבור

שנת התחלה: 2006

שנת סיום: 2009

יזם: בנק דיסקונט

עיצוב פנים: אדר' שי גשורי

תיאור הפרויקט:
לאחר תיעוד מפורט שנערך לבניין, החלו עבודות השימור בשנת 2006. העבודות נמשכו 3 שנים, ובסופן הוסב הבניין למוזיאון לבנקאות ולנוסטלגיה תל אביבית, כחלק מפרויקט "מגדל דיסקונט".
מעטפת הבית על כל מאפייניה הארכיטקטונים ומרבית חלל הפנים שוחזרו בדייקנות תוך כיבוד טכנולוגיות הבניה המקוריות:
הריצוף המקורי של הבית שומר, כמו גם הפרזול, עבודות הנגרות, הרעפים וציורי הקיר.
בשנת 2009, במלאת מאה שנים לבית ולעיר תל-אביב, נפתח הבניין כמוזיאון, המציג את התפתחות הכלכלה, המסחר והבנקאות לצד התפתחותה של העיר תל-אביב.

רקע:
בית שיף משקף את השינויים שעברה אחוזת בית לאורך השנים: מפרבר גנים של יפו, למרכז העסקים הראשי של מטרופולין תל אביב.
הבית נבנה ב 1909 על ידי אולגה ויצחק פרנק, ממייסדי תל אביב. כמו רוב בתיה של אחוזת בית, הוא נבנה כבית בן קומה אחת עם גג רעפים.
בשנת 1914, רכשו חיים וטובה שיף את הבית. בשנת 1924 החליטו הזוג שיף להוסיף לבית שתי קומות, על התכנון הופקדו האדריכל הנודע יוסף ברלין ושותפו, המהנדס ריכרד פסובסקי. כחלק מהשיפוץ, הוסבה קומת הקרקע לקומה מסחרית.
במהלך השנים החליף הבניין את ייעודו ושימש כבית מלון, כבנק, כמשרד עורכי דין וכמשכנם של משרדים ובתי מלאכה שונים.

מהות הפרויקט: שימור מבנה בהגבלות מחמירות ותכנון מגדל משרדים

סטטוס: הושלם

פרוגרמה: משרדים ומוזיאון

שנת התחלה: 1995

שנת סיום: 2003

יזם: בנק לאומי לישראל בע”מ

אדריכלי המגדל: מירי קייזר-אילן לקנר אדריכלים

תיאור הפרויקט:

הפתרון האדריכלי שהוצע על ידי האדריכלים הראשיים של הפרויקט ונתקבל על ידי עיריית תל אביב-יפו הינו שילוב המבנה החדש והישן יחדיו באמצעות בניית המגדל מעל הבניין לשימור והכללתו של בית מאני בתוך לובי המגדל. פתרון החניה במתחם הכולל שישה מרתפים תת קרקעיים בכל שטח המגרש חייב פירוק האגף האחורי של הבניין לשימור והעברתו של האגף הנשאר ליסודות חדשים.

עבודת משרדנו כללה תיעוד אדריכלי והיסטורי של המבנה, שימור מלא ומפורט של המבנה ההיסטורי כל זאת במסגרת התאמתו לשימוש ההנהלה הראשית של בנק לאומי ותצוגה מוזיאלית.

במבנה חדרים משוחזרים בסגנון תחילת המאה ה-20: הכולל תצוגה של שחזור סניף יפו ההיסטורי של בנק אפ"ק ובו תצוגה של פריטים מהתקופה וכן שחזור של חדר ישיבות, אשר מציג חוויית מולטימדיה המשרה על המבקר את אווירת הרחוב התל אביבי של תחילת המאה. בגלריה תערוכות מתחלפות במגוון נושאים, והיא משמשת כפלטפורמת תצוגה לאמנים ואמנות ישראלית.

רקע:

בית מני נבנה בסביבות שנת 1910 בשכונת אחוזת בית כבית מגורים דו קומתי. המבנה בנוי אבן כורכר ועשיר בפרטי נגרות ומסגרות מסוגננים, עיטורי טיח, ציורי קירות ותקרות וריצוף מעוטר.

בשנות ה-90, בנק לאומי לישראל ביקש לבנות מגדל משרדים בצמוד למגדל ההנהלה הראשית הקיים. תכנון המגדל כלל את הריסתו של בית מני. באותם הימים עמד המבנה נטוש וחרב.

עם הכרזתו של בית מני כבניין לשימור (בהגבלות מחמירות) בוטלה האפשרות להריסתו ובנק לאומי נאלץ להתמודד עם בניית מגדל חדש בשטח מצומצם ושימור מבנה קיים.

מהות הפרויקט: שימור מבנה מגורים היסטורי

סטטוס: הושלם

פרוגרמה: מגורים

שנת התחלה: 1997

שנת סיום: 2000

יזם: חברת נעמן איתן

תיאור הפרויקט:
העיקרון התכנוני המנחה היה שיקום המבנה על איכויותיו הארכיטקטוניות והסבתו לבית מגורים ברמה גבוהה, הכולל שבע יחידות דיור, חללים ציבוריים וחללים טכניים נוספים. עיקר עבודות השימור התרכזו בחלל המרכזי המעניק למבנה את אופיו הייחודי ובאלמנטים הארכיטקטוניים השונים, במיוחד האלמנטים המקוריים העשויים מעץ ומשיש.
בכדי לשוות אופי מיוחד גם ליחידות המגורים עצמן, חולקו כל יחידות המגורים לשני מפלסים, כאשר חדר המגורים מתנשא תמיד לגובה כפול, המטבח פתוח והדירות משופעות באור ונפתחות למרפסות הצופות אל הים.

רקע :
הבית ברחוב שערי ניקנור פינת רחוב שמואל בן עדיה הוכרז ע"י עיריית ת"א-יפו כמבנה מגורים לשימור. המבנה נבנה במחצית השנייה של המאה ה-19 כמבנה מגורים עירוני טיפוסי, המשתייך לטיפוס "בית חלל מרכזי" או בשמו הידוע "הבית הלבנוני". במקורו היה הבית מוקף בגינה ובוסתנים, מחוץ לחומות העיר העתיקה. במהלך השנים נוספו סביבו מבנים שונים המהללים את שכונת עג'מי הצפונית.

מהות הפרויקט: שימור מבנה מגורים

סטטוס: הושלם

פרוגרמה: מגורים

שנת התחלה: 2005

שנת סיום משוערת: 2008

יזם: פרטי

תיאור הפרויקט:
הבניין נרכש ונמכר מספר פעמים על ידי יזמי נדל"ן אשר הלכו שבי אחר יופיו, אך בעיקר אחר ערכיו הנדל"ניים בשל סמיכותו לנווה צדק.
התכנון האחרון שבוצע היה למבנה מגורים הכולל שש דירות מרווחות.
כחלק מהעבודות, נתמך הבניין בחלקו האחורי ונחפר חניון תת קרקעי לצרכי חניה, מקלט ומערכות שונות לתפקוד הדירות.

רקע:
הבית ברח' יהודה הלוי 6, והבית התאום לו במספר 8 הינם מבנים יוצאי דופן במרקם הבנוי של הרחוב. הבתים הוקמו בסמוך לגרעין ההיסטורי של העיר בשנת 1921, ובלטו בנפחם הגדול, על רקע מרחבי החולות והבניה הנמוכה של אחוזת בית. החזית הדרומית של המבנים נישאה מעל לתוואי מסילת הרכבת יפו-ירושלים. סגנון הבניה הוא אקלקטי בהשראה אירופאית. בזיכרון התל אביבי, המבנה חרוט כבית דין שבחזיתו מוצבים דוכני כתבנים עם מכונות כתיבה – כותבי בקשות.
בונה המבנה, יוסף קודריאנסקי, עלה לישראל מרוסיה בשנת 1909 עם הון רב והצטרף להקמת חברת עתיד בחיפה לתעשיית סבון. את שני המגרשים ברחוב יהודה הלוי רכש לאחר מלחמת העולם הראשונה ובנה בהם את שני הבניינים, שהיו מהראשונים בתל אביב בני שלוש קומות. בנוסף, יסד קודריאנסקי בשנת 1910 את מתחם "מושב זקנים" ברחוב אלנבי, ובו בית הכנסת המפורסם שתוכנן על ידי יהודה מגידוביץ' (במשך שנים תמך בבית כנסת זה על חשבונו).
בתחילת שנות השלושים מכר קודריאנסקי את הבתים ברחוב יהודה הלוי למר הלל טורקלטאוב אשר עלה מפולין והפך לאיש נדל"ן מפורסם בעיר, בעל חברת "התור".
את שני הבניינים התאומים תכננו האדריכלים הירושלמים אליעזר ילין והקר וילהלם, אשר עיקר פרסומם בא להם מבניה בשכונת רחביה בירושלים. ככל הידוע, הבתים ביהודה הלוי הם הבתים היחידים בתל אביב שתוכננו על ידם.

מהות הפרויקט: שימור מבנה מגורים והסבתו למשרדים ותכנון מגדל

פרוגרמה: משרדים

סטטוס: הושלם

שנת התחלה: 1992

שנת סיום: 1997

יזם: חברת אל – רוב בע"מ

אדריכל המגדל: יסקי – סיון אדריכלים

תיאור הפרויקט:
שימור המבנה היווה חלק מפרויקט רחב היקף אשר כלל בניית מגדל משרדים בן עשרים ושתים קומות (מגדל אלרוב). בשלב ראשון תוכננו ובוצעו במבצע הנדסי חסר תקדים ניתוקו של הבניין המקורי מיסודותיו והעברתו למערכת יסודות חדשים, זאת כדי לאפשר חפירה ובניית חניון תת קרקעי בן שבע קומות (מתחת למבנה הקיים). בשלב השני תוכננו ובוצעו עבודות שחזור ושימור מוקפדות להחזרת המבנה למצבו המקורי. עד לפני מספר שנים, שימש הבניין את חברת סותבי’ס למכירות פומביות של חפצי אמנות. החברה השתמשה בשתי קומות המבנה למשרדים וחדרי ישיבות ואילו המרתף העליון מתחת לבניין לשימור שימש לאירועים ומכירות פומביות.
כיום, הבניין משמש את קרן "הישג".

רקע:
בית לוין נבנה בשנת 1924 עבור צבי יעקב לוין ומשפחתו ע"י האדריכל יהודה מגידוביץ'. התפיסה העיקרית לפיה תוכנן הבניין הייתה ליצור מעין אחוזה עירונית. בחצר המבנה נבנו טרסות מדורגות של צמחיה ובריכת דגים. דרוג החצר הפריד בין המולת הרחוב לבין מבנה המגורים, בית הכרכרה וגן הירק. הבית נבנה בסגנון בתי הנופש שרווחו באיטליה בסוף המאה ה- 19 עם השפעות ניאו קלאסיות – בעיקר בפרטים האדריכליים.

מהות הפרויקט: שימור מבנה היסטורי והסבתו למשרדים

סטטוס: הושלם

פרוגרמה: משרדים

שנת התחלה: 2007

שנת סיום: 2010

יזם: פרטי

תיאור הפרויקט:
הבניין הוסב לבניין משרדים, תוך שימור כל האלמנטים הדקורטיביים של החזית, כמו גם של תכניתו הסימטרית וחדר המדרגות.
מקומות חנייה הוכשרו בצדו האחורי של המגרש, במרתף חדש שנחפר תחת החצר האחורית, עבור מטרה זו.

רקע:
בית טברסקי הוא בניין מגורים בן שתי קומות אשר תוכנן ונבנה בשנים 1924-25 על ידי האדריכל יעקב שוורץ. הבניין מתוכנן בסגנון האקלקטי, האופייני לתל אביב של שנות העשרים. תכנית הבניין היא סימטרית, וכבניינים רבים אחרים מהתקופה, עיצוב החזית הראשית עשיר בעיטורים מבטון טרומי, כמו גם בעבודת נגרות מן המעלה הראשונה. החזיתות הצדיות והחזית האחורית, פשוטות יותר בעיצובן.
מאז שנות העשרים הבניין כמעט ולא ידע שנויים חיצוניים או תוספות, פרט למספר שינויים זעירים בחזית הראשית.

מהות הפרויקט: שימור מבנה היסטורי ותכנון תוספות בניה

סטטוס: הושלם

פרוגרמה: מסחר ומשרדים

שנת התחלה: 2003

שנת סיום: 2005

יזם: אפריקה ישראל להשקעות בע"מ

תיאור הפרויקט:
בפרויקט התבצע שימור מעטפת הבניין וחדר המדרגות, הוסף אגף חדש בחזית המערבית הפונה לכיכר החדשה.
כל פרטי המעטפת שומרו או שוחזרו: שוקמו הבטונים, שוחזרו מעקות המרפסות, שוחזר הטיח על בסיס סיד, שומרו ושוחזרו החלונות, הדלתות והתריסים מעץ.
המבנה הוסב למבנה משרדים ומסחר בקומת הקרקע ונרכש ע"י ממשלת צרפת לשמש כמרכז לתרבות צרפת בישראל.

רקע:
בית אליאבזון נבנה בשנת 1909 ב"אחוזת בית", בפינת הרחובות הרצל ושד' רוטשילד. רוב רובו של המבנה המקורי נהרס בשנות השלושים ותחתיו נבנה המבנה הנוכחי. המבנה "החדש" תוכנן בצורת "ר" על פי עקרונות הסגנון הבינלאומי. בחזיתות הראשיות ניכרת השפה האדריכלית האופיינית לסגנון זה: מערך חלונות אופקיים המובלטים על ידי קרניזים ומרפסות קונזוליות, חדר מדרגות הבולט מקו הרקיע, הדגשת הפינה באמצעות התעגלות וחלוקה גאומטרית. בכל התוכניות תוכנן גם הבניין השכן (הרצל 4) כחלק מהחזית החדשה.

מהות הפרויקט: שימור מבנה היסטורי והסבתו למסחר ומשרדים

סטטוס: הושלם

פרוגרמה: מסחר ומשרדים

שנת התחלה: 1996

שנת סיום: 2001

יזם: אפריקה ישראל להשקעות בע"מ

אדריכלי המגדל: יסקי-סיון אדריכלים

תכנון הפנים: בשיתוף משרד טוראל-כהן אדריכלים

אדריכל הפיתוח: אדר' אורי מילר – תכנון נוף

תיאור הפרויקט:
מחקר מקיף אשר בסיומו שומר ושוחזר המבנה והוסב לשמש כמסעדה ומשרדים. שימור המבנה ההיסטורי היווה חלק מפרויקט של חברת "אפריקה-ישראל", אשר כלל שימור שלושה מבנים לאורך רחוב הרצל, בניית מגדל משרדים, חפירה ובנייה של חניון תת קרקעי גדול והקמת כיכר עירונית מעליו.
לתכנון קדם תיעוד היסטורי ואדריכלי מעמיק אשר היווה בסיס לתכנון המורכב של שחזור המבנה בכלל וחזיתות הלבנים בקומת הקרקע בפרט. שרידים מהחזיתות המקוריות נתגלו רק לאחר פירוק התוספות המאוחרות ושולבו בחזית המשוחזרת.

רקע:

אבן הפינה לבית עקיבא ויס הונחה ב-י' באב תרס"ט (1909) כאחד מבתיה הראשונים של "אחוזת בית". הבית תוכנן ונבנה על ידי עקיבא אריה ויס עצמו, אחד מאבותיה של העיר תל אביב ונבנה כולו על טהרת העבודה העברית, בלבני זיפזיף חשופות.
במקור, המבנה היה בן קומה אחת אשר הכילה את מגוריה של משפחת ויס. בשנות העשרים של המאה העשרים פונתה כל קומת הקרקע לצרכי מסחר לבית העסק של ויס ונבנתה קומה נוספת אשר שימשה את מגורי המשפחה.
הבית עבר שינויים רבים במשך השנים ומשך שנים רבות כמעט ולא ניתן היה לזהות את המבנה המקורי.

מהות הפרויקט: שימור מצודה והסבתה למבנה ציבור

סטטוס: בתכנון

פרוגרמה: מרכז חינוכי להתגוננות אזרחית ולמורשת

יזם: עמותת הידידים של פיקוד העורף. אגף הבינוי של צה"ל

תיאור הפרויקט:
האתר מתוכנן לשחזור, שיקום ושימור מלאים ועתיד להפוך להיות "בית העורף" אשר ישמש כמרכז חינוכי להתגוננות אזרחית ולמורשת.
בין היתר מתוכננים במסגרת הפרויקט חללים ללימוד והדרכה אזרחית להתגוננות, אולם תערוכות וחללי תצוגה ,אמפיתיאטרון ,אודיטוריום, מסעדה, חניון ואזורי זיכרון ומורשת.

רקע:

האתר הינו שטח צבאי נטוש על צלע הר. השטח ממוקם בין קריית יערים הבנויה על כיפת ההר והכפר אבו גוש הנמצא על שיפוליו המזרחיים. באתר שני מבנים היסטוריים חשובים, מספר אלמנטים נופיים, סככות ומבנים מודרניים. המבנה המוקדם שנבנה באתר הוא מבנה הווילה אשר נבנה ככל הנראה ב 1912 ע"י משפחה מקומית אמידה שמכרה או השכירה את המבנה לאיש הקונסוליה הגרמנית. באתר נותרו שרידים של אלמנטים נופיים מתקופת הווילה – בורות מים וטרסות. מזמן הקמתו של המבנה ועד כיבוש הארץ ע"י הבריטים שימש האתר למגורים וחקלאות.

עם תחילת המנדט הפך האתר לבסיס משטרתי/צבאי. ב 1926 הוקם החלק הראשון של המחנה – מגדל מבוצר – כתחנת המשטרה של הכפר. ב 1941 במסגרת תוכנית חיזוק המשטרה הבריטית בארץ הוקמו 55 מצודות, ביניהן תחנת המשטרה של אבו גוש, שהורחבה לכדי מבנה "טיגארט" כפי שאנו מכירים היום. מגדלי המשטרה הוקמו בעקבות מרידות של ערביי א"י /פלסטין בשנות ה-20 ולאחר מכן הוקמו מצודות בעקבות המרד הערבי הגדול שהתרחש בשנים 1936-1939. המרד הערבי ערער את בטחונה של משטרת המנדט ולכן הבריטים קראו לצ'ארלס טיגארט, מומחה למלחמה בטרור וארגון משטרתי (ועל כן המבנים קרויים על שמו). טיגארט מינה את פוסטר טרנר, כאדריכל ראשי האחראי על צוות תכנון רחב של אדריכלים וחברת הבניה הראשית הייתה "סולל בונה", מה שסייע לצמיחה ולשגשוג כלכלי של היישוב העברי בארץ.
בשנת 1948 כאשר הבריטים עזבו את הארץ, העבירו את מצודת אבו גוש לידי הפלמ"ח. המצודה שימשה את הפלמ"ח לאחסון, לוגיסטיקה ולמטרות שמירה. בשנות ה-80 של המאה ה-20' נעשה שימוש במבנה ע"י צה"ל לחיילי מילואים וכמחסן של ערכות אב"כ. בשנות ה-90 הייתה כוונה להפוך את המבנה לבסיס משמר הגבול – הרעיון נזנח לאחר מאבק ציבורי ממושך של תושבי הכפר עם תמיכה ציבורית רחבה של תושבי הישובים היהודים הסמוכים. מאז ועד היום האתר נטוש ומוזנח.
למקום נדבכים היסטוריים הקשורים נופית, תרבותית וביטחונית ליחסים בין תושבי ארץ ישראל הפלסטינאים לבין תושביה היהודים. תושבי אבו גוש היו בעלי ברית של שכניהם היהודים עוד לפני קום מדינת ישראל והיום הם תושביה ואזרחיה ומהווים חלק מהמארג החברתי של מדינת ישראל.

מהות הפרויקט: שימור אתר הקרב ותכנון מרכז מורשת

סטטוס: הושלם

פרוגרמה: אתר מורשת

שנת התחלה: 2011

שנת סיום: 2013

יזם: קק"ל

אדריכל אחראי: איתן עדן, יאיר לנדאו
אדריכל שותף: אנדריי פנצר

תיאור הפרוייקט:
משרדינו שיתף פעולה עם אדריכל נוף איתן עדן ועם אדריכל אנדריי פנצר מפירנצה שבאיטליה.
התכנית כללה שימור ושיחזור תעלות הקרב ועמדת הירי. כולל הנגשה מלאה למוגבלים. השארת הדמויות המקוריות המוצבות בשדה הקרב ללא נגיעה והקמת מבנה כניסה המשלב שירותי תיירות בסיסיים וכן מערכת מורכבת של הסברים והמחשות אודות הקרב, פינוי הקיבוץ, ימי הקרב, כיבוש הקיבוץ והחזרה אליו בתום המלחמה. בשלב זה הסתיימו עבודות פיתוח השטח ושל שימור ושיחזור התעלות והעמדות.

רקע:
לקראת שנת היובל למדינה החליטה קק"ל לשמר 50 אתרים הקשורים למורשת הציונות והמדינה. אתר הקרב ביד מרדכי הוכרז כאתר לאומי המנציח את קרבות תש"ח ומכאן החשיבות הרבה שניתנה לו ע"י הרשויות.
משרדינו נקרא לשמר את אתר שדה הקרב הכולל עמדות מבוצרות, תעלות קישור, ושטח פתוח בו מוצבות דמויות מתכת המסמנות את החיילים המצרים הפולשים וכובשים את הקיבוץ.

מהות הפרויקט: שימור מבנה מגורים בהגבלות מחמירות

סטטוס: בביצוע

פרוגרמה: מגורים

שנת התחלה: 2007

יזם: פרטי

אדריכלית אחראית: אדר' סיוון אברג'יל

תיאור הפרויקט:
כיום, נמצא הבית בתהליך של שימור ושיקום, על מנת להכשירו כבית מגורים פרטי עבור משפחה אשר רכשה אותו.
במסגרת העבודות, הועבר בית המגורים ליסודות זמניים לצורך חפירה ובניית מרתף חדש מתחתיו. קומתו העליונה של בית המגורים, אשר שרדה בחלקה אחר ההפצצה הבריטית, משוחזרת בהתאם למקור טרם הריסתה. בחלקו הצפוני של המגרש משוחזר מבנה האבן של בית חרושת של האחים שלוש. בית הכנסת המשופץ והמשומר וימשיך לשמש את תושבי השכונה.

רקע:
בהתאם לדעה הרווחת, ביתו של אהרון שלוש הינו הבית הראשון שנבנה בסמוך לשכונת נווה צדק העתידית. בסביבות שנת 1884 בנה אהרון שלוש, איש עסקים יהודי אמיד וממנהיגי הקהילה היהודית ביפו, את ביתו במגרש גדול על גבעות החול מצפון מזרח ליפו, בכך היה החלוץ בהקמת שכונת נווה צדק.
בית האבן הבנוי בסגנון הערבי המקובל בתקופתו- בית חלל מרכזי. המבנה נבנה במספר שלבים והגיע למלוא הדרו לפני מלחמת העולם הראשונה.
בפינת המגרש בנה שלוש בית כנסת לטובת דיירי השכונה, ובירכתי המגרש הרחב הקימו בניו של אהרון שלוש את "בית החרושת של האחים שלוש" למוצרי בניה.
לקראת סיום מלחמת העולם הראשונה, במהלך הפצצה מספינה בריטית, שכוונה לבית החרושת למתכת של ואגנר הגרמני, נפל בשוגג פגז על בית שלוש. הבית נפגע קשות.
לאחר הפגיעה בבית, עזבו אותו בני המשפחה, והוא שימש במשך שנים את בית הספר "תחכמוני". עם פינויו של בית הספר עמד הבית נטוש תקופה ארוכה.

" ע"פ מחקרים אחרונים יש הסוברים כי שלוש בנה את ביתו תחילה בשכונת 'נוה שלום' שהיתה חלק מהשכונה המעורבת מנשיה. רק בתחילת שנות התשעים של המאה ה- 19 בנה שלוש את ביתו החדש והמרווח בסמוך לשכונת נווה צדק שכבר היתה בנויה בחלקה. הבית במנשיה נהרס לאחר קום המדינה כמו שאר מבני השכונה שנבנו על ידי יהודים וערבים."

מהות הפרויקט: שימור מבנה היסטורי בהגבלות מחמירות

פרוגרמה: מגורים

סטטוס: בתכנון

שנת התחלה: 2000

יזם: פרטי

תיאור הפרויקט:

לאורך השנים בהן טיפל משרד בר אור אדריכלים בע"מ בבניין (החל משנת 2000), עבר הבניין מספר בעלים, כשכל רוכש מתכנן לממש את הפוטנציאל הקיים בבניין ובמגרשו.
במשך השנים קודמו היתרים הכוללים הוספת קומות לבניין, הוספת מבנה חדש בחלקו האחורי של המגרש, וחפירת מרתף בשטח המגרש. בתוכניות השונות יועד הבניין למגורים עם מסחר בקומת הקרקע או למלונאות. אך כאמור אף לא אחת מהתוכניות הרבות הוצאה אל הפועל.

עקב קשיים שונים, נדחה קידומו של הפרוייקט עד להודעה חדשה.

רקע:

הבניין שבנייתו הסתיימה בשנת 1927 נבנה על ידי נתן זלמן ברון, יהודי אמריקאי בעל אמצעים, כמלון וכבית דירות להשכרה.
הבניין תוכנן על ידי האדריכל יהודה מגידוביץ, בסגנון אקלקטי, והינו אחד הבניינים המפוארים והגדולים שנבנו בתקופתו.
בית ברון על שם בונהו, מוכר בשם "בית העמודים" בשל שורות העמודים המפארים את חזיתותיו.
הבית גדול המימדים הינו למעשה שלושה בנייני דירות צמודים זה לזה, עם שלושה חדרי מדרגות נפרדים.
הבניין בן שלוש הקומות ממוקם בפינת הרחובות רמב"ם והתבור, כששתי חזיתות ייצוגיות מופנות לרחובות וחזיתותיו האחוריות פונות אל המגרש החריג בגודלו לעומת סביבתו.
הבניין שנבנה בתקופה בה היה מחסור רב בדירות מגורים כלל 18 דירות להשכרה, למעט דירה אחת בה התגורר זלמן ברון עם אימו. עם התגברות הפעילות ברחוב נחלת בנימין הסמוך, הוסבו חלק מדירות המגורים בקומת הקרקע לחנויות וחזיתות הבניין שונו בהתאם. תופעה זו הייתה שכיחה בבניינים קיימים ברחובות שהפכו למסחריים במרכז העיר.

רקע:
קמפוס בית הספר "שנקר" ברמת גן נמצא באתר היסטורי בעל עבר חקלאי מפואר ושרידים מרתקים.
הפרוייקט עוסק בשילוב בין המורשת התרבותית של האתר והפעילות החינוכית המתרחשת במקום בדרך קבע. שרידי הבנייה המסורתית והמבנה המרשים של בית האריזה של פרדס גולדברג, "הנדיב הלא ידוע", שרדו כמעט בשלמותם באתר. שימורם והשמשתם לצרכי בית הספר יאפשרו פתרון בר קיימא לשילוב המורשת עם המשך פיתוח והתרחבות אקדמיית שנקר.

במסגרת הפרוייקט תוכנן שימור מוקפד של המבנה ההיסטורי תוך תשומת לב על שמירת ערכי המקום וחשיפתם לשימוש המחודש במבנה.
הבנייה הנוספת הנדרשת לשם הכשרתו של המבנה לייעודו החדש תהיה עדכנית ותביא לידי ביטוי את אופיו של שנקר כמוסד מוביל בעולם העיצוב.
סה"כ כ- 2,200 מ"ר במבנה ההיסטורי המחודש.

בשיתוף אדר' אנדריי פנצר – פירנצה

מהות הפרויקט: שימור מבנה בית הספר ההיסטורי והסבתו למוזיאון

פרוגרמה: מוזיאון

סטטוס: בתכנון

שנת התחלה: 2007

יזם: עיריית פתח תקווה

תיאור הפרוייקט:
שימור המבנה המקורי והסבתו למוזיאון עירוני לתולדות החינוך בפ"ת. תוספת מקלט ומעלית.

רקע:
בית חינוך פיק"א הוקם בשנת תרמ"ה 1885 על ידי הברון רוטשילד והינו בית הספר הראשון במושבה. הוא נקרא ע"ש החברה להתיישבות יהודית בארץ ישראל.
Palestine Jewish Colonization Association
בשנת תרס"ה 1905 הופקד ניהולו של בית הספר בידי דוד חיון , פדגוג שדגל בחינוך לאומי ציוני ליברלי והסב את בית הספר לבית ספר מעורב.
עד אמצע המאה העשרים הוא שימש כבית-ספר ואף כגן ילדים ובהמשך כספריה ציבורית. בראשית שנות השבעים שימש המבנה את עירית פתח תקוה, עד שניטש ב 1999.

מהות הפרויקט: שימור מבנה היסטורי והסבה לתצוגה מוזיאלית

פרוגרמה: מוזיאון

סטטוס: הושלם

שנת התחלה: 2014

שנת סיום: 2018

יזם: עיריית כפר סבא ומוזיאון כפר סבא – גב' ירדנה ויזנברג

תאור הפרוייקט

עבודות השימור בבית הבאר הראשונה כללו טיפול שימורי במבנה החיצוני וחשיפת הבאר עצמה וכן הכנות לתצוגה מוזיאלית.

שיקום המבנה החיצוני כלל שימור ושחזור קירות המבנה, חשיפת חומרי הבניה המקוריים והדגשתו כמבנה מקורי עצמאי ושונה באופיו מתוספות הבניה המאוחרות שלצידו, אטימת פתחים חדשים שנפתחו בשנות ה-90', שיקום וחיזוק נדבכי האבן המקורית ושחזור משוער של הפתחים המקוריים, כולל קשת האבן בחזית הצפונית אשר נחשפה במהלך העבודות.

בחלל הפנימי פורקו מחיצות לא מקוריות, נחשף המפלס המקורי של הרצפה וכן נפתחה הבאר למלוא קוטרה המקורי, אשר זהה לרוחב המבנה כולו (כ-4.8 מ'). פי הבאר קורתה בקירוי זכוכית המאפשר ישיבה על פי הבאר, שיטוט מעלייה והתרשמות מעומקה ומתפקודה, זאת בשילוב תאורה מתאימה המדגישה את עומקה של הבאר.

במבנה שולבו באופן מוצנע מערכות כגון תאורה, מיזוג אויר והכנות לתצוגה מוזיאלית. המבנה הונגש לבעלי מוגבלויות.

התכנון כלל גם הצעה לפיתוח עתידי של עמדת הדרכה מצפון למבנה תחת עץ התות הוותיק, כחלק מ"שביל הראשונים" בכפר סבא.

רקע

הבאר – מקור המים הראשון במושבה כפר סבא – נחפרה בשנת 1906 ע"י המייסדים, במקביל לבניית החאן (כיום בית העירייה) – מבנה הציבור הראשון בכפר סבא.

חפירת הבאר, שעומקה 17 מטרים, מומנה בכספי המתיישבים הראשונים.

באר זו הייתה הבאר הראשונה והבלעדית של המושבה והשאיבה בה התבצעה באופן ידני. בסוף שנות ה-20 של המאה ה-20 שוכללה שיטת השאיבה בבאר משאיבה ידנית למכאנית. השאיבה המכאנית התבצעה על ידי מנוע דיזל, מה שהצריך בניית מבנה קבע מעל הבאר.

מבנה זה הוא מבנה הבאר ההיסטורית, הממוקם במתחם המושבה הותיקה בסמוך למבנה הח'אן ובית הכנסת הגדול של כפר סבא.

המבנה של בית הבאר הוא חלל סגור ומקורה בן כ-50 מ"ר הבנוי קירות אבן האופייניים לתקופת בנייתו וכולל באר מים שנחשפה רק לפני שנים אחדות וסליק נשק.

מהות הפרויקט: שימור מבנה היסטורי ותכנון תוספות בניה

פרוגרמה: מוזיאון וארכיון היסטורי

סטטוס: בתכנון

שנת התחלה: 2008

יזם: סעיד אבו שקרה, עמותת אלסבאר

בשיתוף עם: ליאור ציונוב – ליאור ויתקון אדריכלים

המוזיאון לאמנות עכשווית באום אל פאחם הוא פרי יוזמתו של האמן סעיד אבו שקרה, שמאמין ביצירה אמנותית דווקא על רקע המציאות הסבוכה של החיים באום אל פאחם. תחילה הקים בעיר גלריה לאמנות. לאחר מכן ייסד את עמותת אלסבאר שתכלית קיומה היא הקמת מוזיאון האמנות הפלסטיני הראשון בישראל. העירייה הקצתה למען הרעיון שטח של 13 דונם במזרח העיר, סמוך למגרש הכדורגל המקומי. המוזיאון אמור לכלול, נוסף על חללי התצוגה, גם ארכיון היסטורי לתולדות העיר ואזור ואדי עארה בכללותו. בשנת 2008 הכריזה העמותה על תחרות אדריכלית פומבית שהופקה בשיתוף עם עמותת האדריכלים ומפעל הפיס. היה זה שלב נוסף בתכנון המוזיאון כאשר הניסיונות הקודמים לא צלחו.
כשהציעו לי ליאור ציונוב וליאור וויתקון (סטודנטים שלי לשעבר) לחבור אליהם לצוות שישתתף בתחרות לתכנון המוזיאון לאמנות באום אל פאחם חשבתי שהגיעה השעה לחזור ולהציב רגל מחוץ למגרש המוכר של אדריכלות השימור. בעשורים האחרונים הפך תכנון מוזיאונים לאחד מאפיקי הביטוי העיקריים בארכיטקטורה העולמית, מגמה שלא פסחה גם על הארץ. מבנה המוזיאון חשוב לא פחות מהמוצגים המאוחסנים בתוכו, ומשמש לא פעם למיתוג העיר או האזור שבתוכם הוא נבנה.
המוזיאונים של תקופתנו הם הזירה שבה ניתן לאדריכלים החופש הרב ביותר להעניק ביטוי פיזי לערכים רעיוניים מופשטים, המקום שבו מצפים מהם לנסח אמירה תרבותית משמעותית – לא פחות, ולעתים הרבה יותר, מאשר בפרוייקטים בשימור.
ייחודו התרבותי של המוזיאון באום אל פאחם ומיקומו בעיר (שבעברה הייתה כפר חקלאי ועדיין ניכר בה), היו הבסיס, נקודת המוצא בעת גיבוש ההצעה לתחרות. את מבנה המוזיאון הקופסתי מיקמנו בחלק הגבוה של המגרש, כנקודת ציון מרחבית המשקיפה אל ואדי עארה. הוא תוכנן כמערכת קונסטרוקטיבית אורתונולוגית פתוחה מפלדה, עטופה מכל צדדיה במסכי סינון שמתכתבים ישירות עם מורשת הקליגרפיה הערבית. ההצעה שגיבשנו מצאה חן גם בעיני השופטים בתחרות ובראשית נובמבר 2008 הוכרזנו כזוכים. במוזיאון באום אל פאחם חשוב לשמור על ערכי הטבע שהולכים ונרמסים תחת רגלי הפיתוח, ועל הקשר שבין הנוף הבנוי ובין החורש הטבעי והעורף החקלאי, שהוא שכבת הבסיס של כפר ערבי-פלסטיני.
עקב קשיים שונים נדחה קידומו של הפרוייקט עד להודעה חדשה.

מהות הפרויקט: שימור מבנה היסטורי עם תוספות בניה

סטטוס: בתכנון

יזם: חב' איגדה בע"מ

בשיתוף קופרשטוק אדריכלים – ירושלים

תיאור הפרויקט:
1. רובו של המבנה המקורי של וילה שוקן נותר כשהיה, למרות שהוא מוסתר מן העין בתוספות בניה שונות ורבות. לכן, תוכנן פירוק כל תוספות הבניה סביב ומעל המבנה המקורי וחשיפת המבנה בשלמותו, כפי שתוכנן ונבנה במקור. למרות הקושי המסוים בגישה זו, שהרי גם לתוספות שנבנו ע"י האדריכל יש חשיבות, המלמדת על שנות חייו והפעילות שהתרחשה בו. במקרה מיוחד זה, כאשר מדובר על יצירה נדירה של אדריכל-על, הערך העיקרי לשימור הינו הבניין המקורי וחשיפתו לקהל הרחב, על כל פרטיו המשומרים והמשוחזרים. בהופכו למבנה ציבורי, יתאפשר לקהל הרחב לחוות את הבניין גם מתוכו.
2. היות והגינות סביב הבית היוו חלק עיקרי בתכנון היצירה האדריכלית, תשוחזר הגינה הקדמית ותיפתח לציבור הרחב. הגינה תשוחזר מעל חניון תת-קרקעי .
3. מתוכננת תוספת בניה אשר תפגע באופן המינימאלי ביותר בערכי המבנה ההיסטורי. התוספת תבנה בחלק הדרום מזרחי של הווילה, במקום בו הייתה בריכת השחייה ואגף השירות הסמוך אליה.
4. ישוחזרו באופן מלא ומדויק כל פרגולות הבניין.
5. כל חזיתות האבן יעברו ניקוי, שימור וחיזוק קפדני.
6. חזיתות הבניין החדש יתוכננו כרקע למבנה ההיסטורי ולא יתחרו בו בפרטיו וגווניו.

עקב קשיים שונים, בשנת 2015 נדחה קידומו של הפרוייקט עד להודעה חדשה.

רקע:

"וילה שוקן" תוכננה ונבנתה בשנים 1934-1936 כביתם הפרטי של זלמן שוקן ומשפחתו על מגרש רחב ידיים מול הנוף הפתוח, של ים המלח.
הווילה נבנתה בתפר בין שכונת טלביה הוותיקה לשכונת רחביה שתוכננה על ידי האדריכל ריכארד קאופמן כשכונה יהודית מחוץ לחומות המשלבת ארכיטקטורה מודרנית, תפישה אורבאנית של "עיר גנים", סגנון מקומי באבן ירושלמית ואזורים ירוקים נרחבים.
מתכנן הווילה, האדריכל היהודי-גרמני אריך מנדלסון, נחשב לאחד ממובילי הארכיטקטורה המודרנית בעולם. עבודתו בירושלים מצביעה על לימוד מוקדם של האדריכלות המסורתית המקומית תוך שמירה על עקרונות המודרניזם והיא מהווה גולת כותרת ארכיטקטונית בנוף הבנוי של ירושלים.
במשך השנים נבנו באתר ועל גבי הווילה המקורית תוספות בנייה רבות אך חקירה לעומק מלמדת כי המבנה המקורי נשמר, ואיתו נשתמרו גם האיכויות הארכיטקטוניות שלו, בנוסף לערכים ההיסטוריים והתרבותיים.
הדיאלוג עם הנוף הפתוח נחסם בשנות ה-80 של המאה ה-20 על ידי מבני מגורים שנבנו על שטח הגן התחתון. למרות זאת שיחזור הגן הקדמי של "וילה שוקן" אפשרי וחשיפתו לציבור תתרום רבות להערכה מלאה של האתר, החל ברמה הבין לאומית ועד לזו המקומית – שכונתית.

רקע:
מתחם בית שיח מוראד הנודע גם בשם "הבית האדום" נוסד ביפו במאה ה- 19 כבית פרדס וככזה נבנו בו בשלבים שונים מספר מבנים ומתקני מים לשימוש המתגוררים ועיסוקם העיקרי – פרדסנות פרי ההדר. המתחם כולל מרכיבים אדריכליים ומתקנים המאפיינים את בתי הפרדס:
המתחם נבנה כשטח סגור מוקף חומה למען הביטחון. במתחם באר מים, מערכת הולכת המים ובריכת אגירה. סביל מפואר הפונה אל הדרך הראשית למען עוברי האורח, וסביל קטן הפונה לחצר הפנימית.
מבנה מגורים מפואר, טיפוסי לבניה עבור עשירי העיר (בית החלל המרכזי).

עקב קשיים שונים, בשנת 2015 נדחה קידומו של הפרוייקט עד להודעה חדשה.

המבנה הראשי:
בית המגורים – נבנה בשני שלבים:
בשלב הראשון – בתחילת המאה ה-19 נבנתה קומת הקרקע, עת בה החלה ההתיישבות הפריפריאלית וגידול פרדסי ההדרים סביב יפו. קומת הקרקע נבנתה מאבן הבניה המקומית – כורכר, בטכנולוגית הבניה האופיינית לארץ ישראל בתקופה זו. נבנו מספר קמרונות מקבילים, חלקם קמרונות מצולבים וחלקם (כמו במקרה של הקמרון מעל בור המים) קמרונות חבית, המרכיבים מבנה מאורך בן ארבע חללים. בצמוד לקמרון הצפוני נבנתה בריכת אגירת המים.
בשלב השני – בסמוך לתחילת המאה ה-20 (עת חל שינוי בשיטת השאיבה והחל השימוש בבטון וברלסים בא"י) נבנתה קומתו העליונה של בית המגורים הבנויה עמודי בטון, תקרת רלס פלדה וקירות כורכר דקים יותר. הקומה נבנתה כבית חלל מרכזי – חזיתות הקומה עוצבו עפ"י רוח התקופה בחלונות מעוטרים בקרניזים עשויים בטון טרומי. הושם דגש על עיצוב הפתחים בדלת וזוג חלונות מקושתים סימטריים משני צידיו, כולל עמודים עם כותרות מעוטרות.
בחזית המזרחית – היא החזית הראשית הפונה לאם הדרך,פונים החדרים אל מרפסת מקורה המלווה את הקומה לכל אורכה. בחזית המערבית נפתח החלל הראשי אל מרפסת קונזולית יצוקה בטון ולה מעקה ברזל עשוי עבודת נפחות מעוטרת. מעקות דומים הותקנו גם בפתחי החלונות המערביים. המבנה מטוייח בטיח על בסיס סיד המכיל רעפים גרוסים. הטיח נצבע אף הוא בגוון אדום עז ומכאן כינויו 'הבית האדום'.
המרפסות סביב הקומה העליונה משמשות כמערך כניסה לחללי המגורים בקומה זו, מדרגות הצמודות לדופן המערבי של בריכת האגירה עולות ומתחברות אל המרפסת הצפונית – בחלקה קונזולית ובהמשכה נסמכת על שלושה עמודי בטון "הצומחים" מרצפת הבריכה. גרם מדרגות נוסף הנסמך (מבפנים) על החזית הדרומית מחבר בין קומה זו לגג המבנה.
בחזית המזרחית נתגלו סימנים המעידים על קיומו של גרם מדרגות שהוביל מהמרפסת המקורה אל החצר הפנימית.
החצר הפנימית:
גרם מדרגות המופיע בתשריט מאוחר משנות השישים של המאה ה-20 מראה על קשר בין הקומה העליונה לבין החצר הפנימית. חצר אשר שימשה אף היא ככל הנראה לצרכי הבית. בקצה הדרום-מזרחי של החצר הפנימית מבנה שירות/ מגורים ובפאתה הצפונית מבנה נוסף, ייתכן כי נבנה מאוחר יותר על דופן בריכת המאגר וסביב הסביל. מבנים אלו עשויים אף הם כורכר ומקורים בחלקם בגגות רעפים, הגישה החיצונית אל החצר היא דרך שער אבן מעוטר המהווה למעשה את הכניסה הרשמית למתחם בית המגורים.

חצר המשק:
בצמוד לחצר הפנימית שכונתה כך בשל היותה מופרדת בקיר דבש (כורכר – אבני לקט) מצויה החצר הגדולה של המתחם – היא חצר המשק. אל חצר זו נכנסים דרך מבנה שער גדול ממדים בחזית המזרחית של חומת המתחם. השער בנוי מקמרון חבית שטוח הנסמך על שתי אומנות שער מסיביות אליהן התחבר שער עץ גדול ששימש להכנסת הפרי (ע"ג גמלים) ולפריקתו בחצר לאחסון זמני עד להעברתו לנמל יפו. חומתו הצפונית של המתחם משמשת גם כקיר למבנה חצר המשק, ששימש ככל הנראה לאחסון הפרי ולצרכים נוספים.
בצמוד למבנה השער, בנוי מבנה נוסף אשר כפי הנראה שימש כמבנה מגורים עבור העובדים וייתכן אף ששימש כמגורי השוער/ שומר.
מבנה נוסף הנראה בתצלום האוויר הוא למעשה סככה שנבנתה מאוחר יותר מחומרים קלים ומהווה תוספת בניה הפורצת את חומת המתחם כלפי מערב.

מערכת המים:
המתחם נבנה כבית פרדס על ראש גבעה וסביבה כפי שניתן לראות בתצלומי האוויר ובמפות ההיסטוריות ניטעו הפרדסים. מערכות ההשקיה המסורתיות של טרום השימוש בצינורות הבטון והפלדה התבססו על השקיה בגרביטציה דרך תעלות פתוחות חפורות באדמות הפרדסים. לשם כך נבנה מאגר מים אליו נשאבו המים מהבאר ע"י מתקן אנטיליה מונעת בכוח בהמות משא (גמלים/ חמורים) ומאוחר יותר הוחלפה השיטה במשאבות קיטור/ דיזל. מהמאגר זרמו המים אל התעלות הפתוחות ועד לעצי הפרי סביבן נחפרו (ותוחזקו יומיומית) –"צלחות" חלחול סביב גזע העץ.
נראה כי עוד בתחילת הבניה נחפרה הבאר תחת המבנה ומייד עם סיום החפירה נבנה המבנה שמעליה ובצמוד לו בריכת האגירה. מי התהום הגבוהים יחסית באזור זה הסמוך לערוץ הזרימה של נחל האיילון (מוסררה) נשאבו מהבאר העמוקה (כ-35 מטרים עומק ויותר), והוזרמו אל בריכת האגירה הגבוהה. משם, זרמו המים לפרדסים סביב. אל מערכת ההשקיה נוספו כספיחים:
• הסביל הגדול – הפונה לדרך הראשית העוברת ממזרח למבנה
• הסביל הקטן – בחצר הפנימית של המבנה.
מעבר לחשיבותו ההיסטורית והאדריכלית, למבנה חשיבות עירונית בהיותו עדות לבנייה ולתרבות החקלאית בעבר והיותו ממוקם בלב שכונת מגורים מאוחרת.
הפרוייקט בשלבי תכנון ראשוניים.

מהות הפרויקט: שימור מבנה היסטורי ותכנון מגדל

פרוגרמה: מגורים

סטטוס: בתכנון

שנת התחלה: 2006

יזם: קבוצת רכישה

אדריכל ראשי: קיקה ברא"ז אדריכלים

תאור הפרוייקט:

ע"פ התב"ע המבנה מהווה חלק מפרוייקט הכולל מבנה לשימור ומגדל מגורים חדש. במתחם קיימים שני מבנים היסטוריים נוספים אשר מיועדים להריסה ע"פ התב"ע. במסגרת הפרוייקט ישומר המבנה על שלביו השונים ויוסב לשימוש מסחרי. ייבנה תחתיו מרתף חניה תוך תלייתו ותמיכתו באוויר ולצדו ייבנה מגדל מגורים.

רקע:
המבנה הוקם בשנת 1925 כבית מגורים של משפחת מוגילבסקי. מבנה חד קומתי בסגנון הבניה האקלקטי, האופייני לשנות ה- 20 של המאה ה- 20.
בשנת 1947 אושרה הוספת קומה נוספת למבנה בתוואי קומת הקרקע וברוח קומת הקרקע המקורית ומאפייניי הסגנון האקלקטי.
הבית נבנה בחלקה הצפוני של רמת גן, על דרך ראשית (כיום רחוב ז'בוטינסקי) כאשר מצפון לדרך זו ניטעו פרדסים רבים. המבנה שימש למגורים של בעלי המאפיה הראשונה בעיר אשר סיפקה את הלחם לכל משפחות רמת גן, ומכאן שמו "בית האופה".
במבנה זה נולד הילד הראשון של רמת גן – יהודה גלילי ולכן השדרות הסמוכות נקראות על שם זה, "שדרות הילד".
למבנה חשיבות היסטורית – הינו אחד מבתי האבן הראשונים ברמת גן והבודדים שמשתייכים לסגנון האקלקטי, ששרדו בעיר רמת גן.
המבנה מדגיש את עקרונות הסגנון האקלקטי באופן העמדתו במגרש, בעיטורי הטיח בחזיתות ואלמנט הארקר בחזית המערבית הראשית.
לא נעשו שינויים מהותיים ברוב חזיתותיו, למעט בניית בית דירות בסגנון הבינלאומי שנבנה בצמוד אליו ממזרח ושינויים בפרופורציות של חלק מהפתחים.

מהות הפרויקט: תיעוד וחיזוק

סטטוס: הושלם

שנת התחלה: 2006

יזם: נתיבי איילון

תאור הפרוייקט:
תיעוד המבנה
תכנית לחיזוקים ושמירה בזמן העבודות על הרכבת ועל הכביש (20) בסמוך למבנה.

רקע:
בית אנטון איוב הוא נקודת המפגש בין שני מאורעות היסטוריים שלכאורה אין ביניהם כל קשר.
ממוקם בדרום שטחה המוניציפאלי של תל-אביב יפו כיום, על גבול העיר חולון. המבנה נמצא סמוך לדרך יגאל אלון – כביש מספר 20 ובקרבת בית החולים וולפסון.
בית אנטון איוב היה בית פרדס הממוקם מדרום-מזרח לעיר יפו. בפרדסו של איוב התגלה לראשונה התפוז מזן השמוטי ובביתו קבעו ראשוני הביל"ויים את מקום משכנם הראשון בארץ ישראל. כאן הם התגבשו, כאן הם נפגשו לראשונה עם תרבות המזרח, מכאן יצאו לעבוד את שדות ביה"ס החקלאי מקווה ישראל ומכאן הם נפוצו מאוחר יותר לישובים אחרים בארץ.
חשיבותו של בית אנטון איוב, המכונה גם "בית הביל"ויים", נובעת ממספר גורמים: היותו אחד מבתי הפרדס – "הביארות" – האחרונים שנותרו כמעט בשלמותם בסביבות יפו, בפרדס שהקיף את הבית התגלה זן התפוז שהפך במהרה לסמלה המסחרי של יפו. כאן שהו הביל"ויים עם הגעתם לארץ ישראל וכאן פיתחו את תפיסת עולמם. אך יותר מכל, חשיבותו של מבנה זה על סביבתו, נובעת מהחיבור המרתק בין כל אלה.
מתחם המגורים של משפחת איוב כלל את האגף הקיים כיום וכן אגף נוסף – מבנה משק שממנו ככל הנראה לא נותר דבר. על-פי מפות שונות האגף הצפוני שרד עד לפחות 1945.
אחת השאלות היא היכן בדיוק השתכנו חברי קבוצת הביל"ויים שכן ברור כי שכרו שני חדרים בלבד בכל האחוזה (כך לפי ש. בן-ציון, בלקינד וחיסין). במסמכים ההיסטוריים לא נותר ציון מדויק לכך. עם-זאת נותרו מספר תיאורים, כתובים ומצולמים, העשויים להוביל לאיתור המקום.
מחקירת המבנה כיום ומהשוואה לתצלומים הישנים, תיאורי חיסין ובן-ציון ומניתוח מפות ותצלומי-אויר עולה כי אגף המגורים של הביל"ויים הוא האגף הדרום-מערבי של המבנה, אשר צוין בסקר הראשוני של רשות העתיקות בטעות, תוספת עד 1924.
לפי דעתנו חלק זה של המבנה היה כבר קיים לפחות ב- 1880 וכי בו שכנו הביל"ויים.
המרפסת המתוארת על-ידי חיסין ובן-ציון נראית בתצלומים ההיסטוריים, בהם ניתן עדיין לזהות את המקום, ולהשוות אותו לתיאורים ההיסטוריים.
בית אנטון איוב מספר את אחד הסיפורים היותר מרתקים של העיר יפו ומבטא באופן שאין שני לו את המפגש בין החלוצים הציונים לבין התרבות המקומית ששרידיה הולכים ונמחקים לנגד עיניינו.

מהות הפרויקט: שימור מבנה היסטורי והסבתו למסעדה

פרוגרמה: מסחרי

סטטוס: הושלם

שנת התחלה: 2000

שנת סיום משוערת: 2001

יזם: פרטי

תיאור הפרויקט:
מטרת הפרויקט הייתה הסבה של החצר ומבניה למסעדה. בתכנון החדש נעשה שימוש באלמנטים מקוריים, שומרו ושוחזרו חלונות הראווה המקוריים לרחוב. הקיוסק, שבמשך השנים סבל מתחזוקה ירודה, נזקק לשיקום יסודי של מומחים לשימור עץ, העצים הוותיקים טופלו ושוקמו אף הם. המבנה והחצר לאחר עבודת השימור משקפים כמעט ללא שינוי את התכנון האדריכלי המקורי.
כיום, נהרסה החצר והמבנה נעלם לאור העבודות המתבצעות בבניין.

רקע:
"חצר פולק" נמצאת לצד בית א.א. פולק ברחוב אחד העם 20 – אחד מבתיה הראשונים של "אחוזת בית". בחצר ההיסטורית, שתוכננה ברוח שנות העשרים של תל אביב, ניצב קיוסק – מבנה עץ מעוגל. מרבית שנותיו היה המבנה מאוכלס על ידי בית המלאכה לתיקון מכונות כתיבה של משפחת צ’לניק שהתגוררה בבנין. במרוצת השנים נזנחה החצר ויצאה משימוש.