טבריה – ייעוץ שימור לתכנית מתאר לעיר טבריה

מהות הפרויקט: הכנת תכנית שימור מפורטת לעיר במסגרת תכנית אב

סטטוס: אושרה

שנת התחלה: 2004

יזם: משרד הפנים – מנהל התכנון

מתכנן ראשי: מנספלד קהת אדריכלים

 

מהות הפרוייקט:
ייעוץ בתחומי תכנון ושימור בתכנית המתאר לעיר טבריה.
הכנת סקרים לכל שכונות העיר לשם איתור המבנים והאתרים לשימור.
הגדרת מתחמי שימור שונים.
הוראות בדבר תיעוד ושימור.
הצעת שיקום לתחומי העיר העתיקה.

 

רקע:
העיר טבריה נוסדה מצפון לחמי טבריה של ימינו על ידי הורדוס אנטיפס, בנו של הורדוס, בין השנים 17-22 לספירה, על שרידיה של רקת המקראית. מראשיתה הייתה זו עיר עם צביון של פוליס יוונית הכוללת מועצה, תחום שליטה משלה, והיא הייתה רשאית לחוקק חוקים ולטבוע מטבעות. רווח בה חופש דת וחופש כלכלי. היא הוקמה במקום זה משום שהישובים הקיימים בחוף הכנרת היו מיושבים בעיקר דייגים ובעלי מלאכה יהודיים, וגם משום קרבתה לדרכים הבינלאומיות.
תחומה של טבריה כלל את מזרח הגליל התחתון וגבל בתחום בית שאן בדרום, בתחום סוסיתא במזרח ובתחום ציפורי במערב. מדרום לה ישבה עוד קודם לכן העיר חמת, ובה מעיינות גופרית חמים. במשך הזמן התרחבה טבריה והתפשטה דרומה, ועד- מהרה היו שתי הערים לעיר אחת, אך חומות טבריה לא הקיפו את חמת. הורדוס אנטיפס התקשה במציאת תושבים לעיר החדשה שיסד. השטח היה זרוע קברים, והיהודים סירבו להתיישב בו מחשש טומאה.
במהלך הדורות ידעה העיר עליות ומורדות רבים. בשנת 1900 היו בטבריה 4,000 תושבים מהם 2,600 יהודים.
לפני מלחמת העצמאות היו בה למעלה מ- 11,000 תושבים מהם כ- 7,000 יהודים. תחילה ישבו היהודים רק בעיר העתיקה, אך כבר ב- 1912 הוחל בבניין השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומה היא שכונת "אחווה" ,על הדרך הראשית היוצאת מן העיר העתיקה דרומה. ב- 1920 הוקמה קריית שמואל, על מדרגה במדרון ההר בגובה 100 מ' מעל לעיר העתיקה. העיר החדשה תוכננה ברווחה ורמת הבנייה בה גבוהה. ב 14.5.1934 נפגעה העיר התחתית משיטפון עז. במהלך המרד הערבי הגדול (1936- 39) פרצו הבריטים צירים החוצים את העיר העתיקה תוך הריסת מבנים ומרקמים היסטוריים. כמו כן נהרסו הבתים שנשקו למי הכנרת ולטובת טיילת חדשה. חומות העיר איבדו את משמעותן האורבנית והפכו למטרד למגמת ההרס והפיתוח המסיבי בתחומים ההיסטוריים. טבריה הייתה העיר המעורבת הראשונה בארץ שנכבשה במלחמת העצמאות ( 16-18 באפריל 1948 ) והקימה ממשל יהודי עצמאי. תושביה הערביים נאלצו לנטוש אותה ולא הורשו לחזור אליה. בשנות ה- 50 הגיעו לטבריה עולים חדשים רבים ששוכנו באורח זמני במעברות, שנבנו במעלה ההר, בגובה של כ- 400 מ' מעל לעיר התחתית ("השיכונים"). כיום כלכלתה מבוססת על תיירות, תעשייה, עבודה חקלאית במשקי בקעת הירדן ודיג.