מהות הפרויקט: שימור תיאטרון היסטורי והסבתו למלון

פרוגרמה: מלון

סטטוס: הושלם

שנת התחלה: 2012

יזמים: אירו – סאט השקעות בע"מ, רשת מלונות אטלס

אדריכל אחראי: עמר בר אוריין

אדריכל ראשי: משה ורד אדריכלים

עיצוב פנים: סטודיו מו

צילום: נמרוד לוי

תיאור הפרוייקט:
תיאטרון 'אהל' הוכרז לשימור במסגרת תכנית השימור העירונית תא/2650 ב' לשימור בהגבלות מחמירות. התיאטרון יוסב לבית מלון תוך שימור ערכי המבנה באמצעות שמירה על חזיתות המבנה, חדרי המבואה והמדרגות. בכדי לבצע שינוי כה דרסטי בפרוגרמה, תוכנן אטריום המחדיר אור טבעי ללובי המלון. במלון כארבעים חדרים, שכשוכית על הגג והשמשת התת קרקע לחללי שירות.
קישור לגיליון כתב העת "במה" אשר עסק בתאטרון האהל

רקע:
בית ארלוזורוב נבנה ע"י ההסתדרות, כדי לשמש משכן לתיאטרון 'אהל' ואולם כינוסים למפלגת פועלי ארץ ישראל (מפא"י).
המבנה נבנה על אדמת "סיליקט", בה פעל מפעל ללבני סיליקט.

המבנה תוכנן ע"י אדריכל אריה שרון, מבכירי האדריכלים שפעלו בארץ משנות ה – 20 ועד שנות ה- 70 של המאה ה- 20' ונקרא "הסטודיה הדרמטית" שליד ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ-ישראל אשר נוסדה בשנת 1925.

בשנת 1935 שונה שמה ל"אהל תיאטרון פועלי ארץ-ישראל" ובשנת 1959 ל "אהל". התיאטרון העלה במהלך 44 שנות קיומו 163 הצגות. מהן קלאסיות, מהן מודרניות מתורגמות, חלקן מקוריות וחלקן אוונגרדיות.

ראשית התיאטרון ביוזמה של משה הלוי (מי שהיה רג'סור תיאטרון 'הבימה' במוסקווה), להקים סטודיה דרמטית בתל-אביב. על המשתתפים היה להירשם דרך ועדת התרבות בקבוצה אליה הם משתייכים. בתמיכת ועדת התרבות של ההסתדרות יצא הלוי למסע איתור שחקנים ברחבי הארץ, בסופו בחר בשלושים מתוך 160 מועמדים. המפגש הראשון התקיים ב- 21.4.1925  הצגת הפתיחה "נשפי י.ל. פרץ", התקיימה על במת הגימנסיה 'הרצליה' ב- 19.5.1926 וכללה שבעה קטעים מיצירות י.ל.פרץ. התיאטרון יצא אף למסעות הצגות בעמק ובגליל.

המבנה הינו חלק מ"תכנית גדס" לתל-אביב ומהווה חלק ממתחם כיכר דיזנגוף. כתוצאה מתכנית האדריכלית לכיכר דיזנגוף. מגרש "אהל" הינו קטע של טבעת – דופן מעוגלת לרחוב אותה חוצים שני רדיוסים המהווים את קירות הצד. החלקה גובלת ברחוב אחד בלבד ובמגרשים בשלוש דפנות. חזיתו של המבנה היא חלק מדופן רחבה הנוצרת מהצטלבות הרחובות גליקסון ובילינסון. הפתחים מבטאים את הפונקציות הפנימיות: הארקר המעוגל והגזוזטרה לאורך החזית משקפים את האולם הראשי בנקודה הנצפית ביותר של המבנה במפגש שלושת רחובות. חלונות בולטים ממישור הקיר מחצינים את חדרי ההמתנה בכניסה לאולם. חללי הפנים והחזיתות עברו שינויים משמעותיים:
באולם הראשי נהרסו הבמה והיציע, נאטמו חלונות, התקרה הוחלפה והירכתיים נסגרו כחללים נפרדים אולם הקרקע והכניסה חולקו לחדרים והחללים שונו כולל איטום פתחים. חדרי האמנים הוסבו למשרדים ולצורך כך נהרסו המלתחות והשירותים. שינויים נערכו גם בחדר ההמתנה הצפוני. דלתות וחלונות רבים נאטמו או הוחלפו, בהם גם דלתות הכניסות מהרחוב. המבנה בולט בפשטותו הקלאסית, בהשתלבותו במרקם העירוני ובפרטים המעניינים המאפיינים אותו.